רש"ש על בבא קמא ק:

תד"ה אומר ור"י בר"מ פי' בתוספות בנדרים כו'. כצ"ל:

בא"ד ואע"ג דבכ"ד איסור חמור מטומאה כדאמרינן כו' אם אמרו ספק כו'. לכאורה תמוה דהתם גזירת הכתוב הוא בספק טומאה בדבר שאבד"ל דטהור דילפינן מסוטה ומדר"ג כדאיתא בפ' כשם (ועי' בחולין שם בתד"ה סמוך) אבל ספק איסור אסור בכהת"כ משא"כ בגזירת חכמים א"ל דיותר החמירו בטומאה וכמו שהחמירה התורה בה ברה"י ובי"ב דעת לישאל דספיקא טמא עי' תוס' בריש נדה וא"ל דהתוס' בכאן אזלי בשטת הרמב"ם דס' דאורייתא אינו אסור אלא מדרבנן וא"כ ראייתם נכונה משם מהא דגזרו על ספק איסורא ול"ג על ס"ט א"כ מה להם להביא משם הלא כל הש"ס מלא מזה דס"א אסור וס"ט ברה"ר או בדבר שאבד"ל טהור. ואולי משום דשם מפורש בביאור החילוק בין טומאה לאיסור וכן הלשון דשם אם אמרו כו' יאמרו כו' משמע דמדרבנן הוא ולע"ד ראיה יותר מבוררת (מביצה ז) ע"כ לא אמר ר"י התם אלא לענין איסורא אבל לענין טומאה לא וכ"ת כו' ואפושי טומאה מדרבנן לא מפשינן:

רש"י ד"ה צבעו כאור ומזיק בכוונה הוא לפיכך כו'. לכאורה אינו מובן דלמאי הוצרך לכך תיפוק ליה משום דליכא שינוי למיקנייה כדכתב לקמן בסמוך והוה דינו כמו לר"י בסיפא:

רש"י ד"ה נותן לו כו' ולא שכר שלם. וכ"ע התוי"ט ולקמן בדר"י כו' פי' שאם השכר פחות כו' ומסתבר ודאי דהכא נמי אם השכר פחות מן היציאה כו' ואני אומר דרש"י דק שפיר שלא לפרש זה כאן דכיון דצבעו באותו צבע עצמו שהתנה עמו רק בפסולת שבו איך יתכן שיעלה הצבע יותר משכרו ובסיפא שצבע בצבע אחר יתכן שהשני דמיו יקרים יותר מהראשון והיה סבור שבעה"ב יוסיף לו על שכרו הנקצב בעד זה עי' מהרש"א ואולי ט"ס בדבריו וצ"ל דהכי נמי ביו"ד וקאי על הסיפא (ועי' בנ"י העתקת לשון רש"י דמשמע באמת דקאי אתרוייהו) אך לפ"ז ה"ל לקבוע דבריו אלו שמה בסיפא: