רש"ש על בבא בתרא עב.

גמרא אלא אפי' הקדיש את האילנות וחזר כו'. פי' הרשב"ם דר"ל דהקדישם בזה אח"ז וכן רש"י בערכין פי' דקאי על שאינן נטועין כסדרן. כוונתם מבוארת דאילו הקדישם בענין שהוקדש גם הקרקע עמהם יחד הרי מבואר ברישא דנפדין אגב הקרקע. וקשה דא"כ לא הל"ל רק אלא אפי' חזר והקדיש את הקרקע ולכן נלע"ד דר"ל אפי' הקדישן בבת אחת ונטועין כסדרן אך מפני שהקדיש את הקרקע בפירוש אח"כ גלי דעתיה דמעיקרא לא כוון להקדיש רק את האילנות לבדן. וכה"ג בשבועות (כ"ג) כיון דהדר אמר שלא אשתה גלי דעתיה דאכילה דאמר אכילה גרידתא היא ונכון בס"ד:

ר"ש (ברה"ע) לא הוה מסיק אדעתיה שיש שום חידוש כו' אלא האי ואפי' כו'. עי' מנחות (מ' ב') תד"ה תכלת שהוכיח ר"ת מגמרא דיומא דהיכא דאמר ואפילו בו' יש חידוש בדבריו אפי' בלא ואפי':

ר"ש ד"ה אלא פשיטא ר"ש היא. דמשוה דין מקדיש כמוכר. כ"נ דצ"ל:

ר"ש ד"ה אף מקדיש. שתירץ ר"ה ר"ש כר"ע ואנן כו'. כצ"ל:

בא"ד והלכך משייר ארעא גבי מקדיש קרקע כו'. עי' הגהת הב"ח ורש"ל. ול"נ דא"צ להגיה כלום. ודעתו ז"ל דלשון ומשייר ארעא אינו נופל אלא במקדיש קרקע אמרי' דשייר ממנו לצורך אילנותיו אבל לא על הקדיש אילנות ולומר דשייר קרקע יניקותם כיון דכל הקרקע לפניו. לכן הסב הכוונה על הדיוקא דהוא בהקדיש קרקע: