רש"ש על בבא בתרא סג.

גמרא לטפיח אין פחות מי"ו. כצ"ל:

ר"ש ד"ה פשיטא. או כל המחלק נכסיו על פיו שאמר כו'. כצ"ל:

ר"ש ד"ה תנו חלק. בתוספתא דהך בבא (ר"ל דב"ב) כו' הכא מיירי כו' א"נ כו' תנו חלק לפלוני בני כו'. בד"י ליתא מלת בני וכן בהג"א ובהעתקת ב"י ומשמע לכאורה דבהאי גוונא דתוספתא אפי' אמר יחלוק פלוני ג"כ הדין דיורש עם הבנים וכ"מ בנ"י לחילוקו בין התוספתא להגמרא אך מלשון הטור סי' רנ"ג אות מ' ל"מ כן וכן מלשון הרמ"א שם סכ"ד:

בא"ד ואיכא למימר רבנן היא כו' א"נ כו' משום דפליג סומכוס עלה. לכאורה היינו הך. ומש"כ וקי"ל כסומכוס כו'. משמע דבא ליתן טעם בזה להא שכ' ולא הוה ס"ל כו'. ותימה דפלוגתא זו לא שייכא לההיא. דהכא בפירושא דלישנא פליגי ועי' רא"ש סוף סי' ו':

בא"ד דסתם לן תנא כוותיה בפ' שור שנגח ארבעה. שם לא נמצא ועי' לשון הרא"ש:

ר"ש ד"ה סומכוס. ור"ח פי' דאזדא סומכוס לטעמיה. נראה דצ"ל וגם ר"ח כו':

בא"ד ופלגא דההוא שיעורא כו'. נראה דצ"ל וריבעא: