רש"ש על בבא בתרא ד:

גמרא א"ל לא צריכא דקדים כו'. הנ"י העתיק דילמא קדים כו' והוא יותר נכון:

רש"י ד"ה סינופי ירכי. ור"ח פי' כו' וזהו לשון סניפין. נראה דיכוון להא דאיתא במנחות (צ"ו) במשנה סניפין של זהב כו' וכן שם בגמרא (צ"ד ב) ע"ש:

רש"י ד"ה אלא בשטרא. ואם עשוהו שנים יעידו עדים כו'. תימה דלמה נצרך שטר כלל וכקושיית רבא מפרזיקא ותירוצא דר"א שם לא יעלה הכא:

גמרא דמי קנים בזול. עי' לקמן (קמ"ו ב) עד כמה בזול כו':

רש"י ד"ה דת"ק סבר. שכבר יצא מהם זכאי בב"ד כו'. ביבמות (ל"ז ב) יש פלוגתא דאמוראי בכה"ג. ודוקא בב"ד קאמר ר"ל שכבר היה דין ביניהם וב"ד פטרוהו כדהתם ע"ש. ולכן מה שהקשה הגה"ה שבתוס' לק"מ: