רש"ש על בבא בתרא יח.

רש"י ד"ה אוצר. עליה כו' ויין והעשן קשה להן. נ"ל למחוק תיבת ויין דהא תנן התם דביין התירו:

רש"י ד"ה ואת החרדל. ומחדד את פיהם ואוכלות את דבש שלהן. כ"ה לקמן בגמרא (פ') אבל הרשב"ם פי' שם דאדרבה זה גורם שחוזרות ועושות דבש. ולכאורה יל"פ דההפסד הוא שמסתרסות כדאיתא שם. והרמב"ם בפי' כתב שגורם שיעשה הדבש חריף וחד. וז"ל הירושל' לקמן על מתניתין מפני שפי הדבורים חד ומחריבות הדבש. וזהו כפרש"י או כהרמב"ם:

תד"ה לא יפתח. ועשן ודאי מזיק ליין דהא יין מעושן פסול לנסכים. ולע"ד אין מזה קושיא דהא מבושל ג"כ פסול לנסכים ותנן ברפי"א דתרומות אין מבשלין יין ש"ת כו' ר"י מתיר מפני שהוא משביחו. והא דפסולין לנסכים משום דנשתנו וכמו שהאריך בזה הרא"ש לקמן פ"ו סי' י' ע"ש. (ועמ"ש בס"ד במגילה (ט"ז ב)) וכל היינות לאו לנסכים קיימי עי' ב"ק (צ"ח):

תד"ה הא. המ"ל ה"ה כו'. ולעד"נ דל"מ לשנויי הכי משום דתני ביין התירו ואם איתא דלמא מימלך ויעשנו לתבואה ולשמן:

תד"ה ה"נ. אבל לפי' ר"ח כו'. כצ"ל בחי"ת עי' ע"ב בד"ה וסבר: