רש"ש על בבא בתרא קסד.

גמרא וא"ת מוחק וחוזר ומוחק. פי' כמה פעמים שירצה אם ימלך להוסיף עוד איזה דבר לטובתו:

שם דלמא שדי דיותא אמקום עדים מעיקרא כו'. ר"ל קודם שיכתוב וימחוק מקום כתיבת השטר והעדים. והרי"ף גורס דלמא כו' מעיקרא ומחיק ליה והדר כתב כוליה שטר ומחיק ליה דכי הדר כו' וכ"נ שהיה גי' התוס' בד"ה גופא. וברשב"ם נראה להגיה קודם שכתבו חילוף שחתמו. ומלשון רש"י שברי"ף נראה שמפרש מעיקרא היינו קודם שחתמו אבל הוא אחר כתיבה ומחיקה:

שם השתא נמי מאי אמרת. לגי' השתא נמי שהיא גי' הרשב"ם צריך למחוק תיבות מאי אמרת. וברש"ל ראיתי שגורס תרוייהו ותימה:

שם וליתי מגילתא אחריתא ולמחוק ולידמי. מדלא קאמר ולמחוק וליכתוב ולידמי וכן בסמוך. משמע כפי' ריב"ם דניכר אף ע"פ שאין כתוב עליו:

תד"ה גופא. וריב"ם פי' כו' כיון וכו' ואם ימחקנו כו' ב' פעמים והעדים שחתומים על הנייר כו'. כ"נ להגיה ותסור הצ"ע דהמהרש"א:

בא"ד ונ"ל כו' אבל הנייר מחוק גרידא כו' אינו ניכר. ואין לומר דליכתבו על המחק שבין עד לעד ולשהיי' עד שיהא יבש. משום דבזה חיישינן לב"ד טועין וכצ"ל לקמן במש"כ בד"ה אי אבל לפי' רבי ניחא כו':

בא"ד אדרבה זה ראוי להכשיר יותר כו'. ר"ל וכיון דאם כתוב אנחנא כו' על המחק כשר מטעם שפי' ריב"ם שאין כאן חשש זיוף מכש"כ שיהא כשר אם כתוב על הנייר ואי משום דיוכל למחוק ולזייף באמת נפסול כשהוא ועדיו על המחק ודלא כרב וזהו שכתבו אבל כשנמחק השטר כו' (דזהו דינו של רב) אז ראוי לפסול. וזה דלא כמו שהבין המהרש"א דכוונתם ליפסול כשכתבו אנחנא על המחק אלא דר"ל דתרוייהו ליתכשרו ובבא הוא ועדיו על המחק ליפסול: