רש"ש על בבא בתרא קסג.

תד"ה נמצא. וי"ל התם כו' דעדי הגט א"ח אלא זה בפ"ז כו' יאמרו קרובים לשם עדות חתמו כו'. כצ"ל. ומה שבינתיים נראה למחוק:

בא"ד וא"כ כשיראו כו' יאמרו קרוב או פסול כשר. לכאורה בפשוט הל"ל דלמא יקיימו רק חתימות הקרובים לבד כדחיישינן בס"פ הזורק. וכן איתא בדבריהם שם (י"ח ב') ד"ה אמרי:

גמרא בין עדים לאשרתא נמי כו' מאי דבעי ומחתים סהדי. כ"נ דצ"ל. דכאן הכוונה דיזייף ג"כ חתימת העדים ויקיימו מהאשרתא:

ר"ש ד"ה ומשני דמטייט. אבל אם בא הנפק לפנינו ויש בו ב' שיטין כו' פסול הוא של"נ כת"ח. ור"ל אע"פ שאין כאן חשש זיוף וכמש"כ הרש"א בתד"ה ריו"ח. מ"מ פסול הוא של"נ כת"ח. אבל א"כ אולי אפי' שיטה א' חלק פסול מטעם זה וכריו"ח ועוד ק' היכן מצינו תק"ח בזה:

ר"ש ד"ה ומשני ב"ד. אבל עדים כו' ואפי' ע"ה כו'. משמע דב"ד להכי ל"א דחתמי אטיוטי משום דלאו קטלי קני באגמא נינהו. והתוס' כתבו עוד דריו"ח ס"ל דגם ב"ד חתמי אטיוטא. וק"ל הא סגנון ההנפק יוכיח דלאו אטיוטא חתימי: