רש"ש על בבא בתרא קלח.

ר"ש ד"ה כאן בצוח. דחוב הוא לו כו'. תימה דא"כ לא יזכו לו מתנה שלא בפניו ואנן קיי"ל בכ"ד דזכין עי' בגיטין (י"ד ב') וכאן פשוט כיון דאינו רוצה לקנות אינו קונה בע"כ. ואולי לא כוון אלא לתת טעם מדוע איננו חפץ כדלקמן בד"ה והיו בהן עבדים:

ר"ש ד"ה והיו בהן עבדים. ומתוך כך כו'. עמש"כ בסמוך. אבל פשוט דהברייתא אתא לאשמועינן דיאכלו בתרומה עי' כריתות שם:

גמרא אם אמר בבכורתו ידו עה"ע כו'. לכאורה הנל"פ דר"ל אף אם אמר ג"כ כראוי לו אבל מפי' הרשב"ם ל"מ כן וגם הסמ"ע בסי' רנ"ג סקט"ו פי' ולא אמר כראוי לו וצ"ע:

ר"ש ד"ה ת"ר שכ"מ. אבל בריא רגיל כו'. ר"ל אף דגם בבריא מ"ל שזיכה לכולן ע"י אחר ביחד מ"מ רגיל כו':

ר"ש ד"ה אם יצא עליו שט"ח. א"נ כו' הלכך כו' גובה בע"ח מהן כו'. ר"ל אפי' בע"ח בלא שטר דאמרי' לקמן (קל"ט) וכן מסקינן בשלהי מכלתין דמלוה ע"פ גובה מהיורשין ואין גובה מהלקוחות וה"ה ממקבלי מתנה כדאיתא בשו"ע ר"ס קי"א: