רש"ש על בבא בתרא קכה:

גמרא הויא ליה ברתא. כצ"ל לפי' הרשב"ם ועי' נ"י:

ר"ש ד"ה אר"ה. כיון שנתנה (כ"ה כוונתו לנקוד והה' במפיק וכינויה הוא על הבת כמו ולא נתנו בראשית ל"א ז') ליורשה הרי כו'. כצ"ל בלא ו':

ר"ש ד"ה ולא היא. דליורשיו הראוין לירש מן התורה כו' דאילו היה ראוי לירש כו' מן התורה כו'. מן התורה שהזכיר ל"ד דעיקר החילוק הוא משום שאין הבעל יורש בראוי:

ר"ש ד"ה מסתברא. כדאמרי' בכתובות (צ"ה ב') ולקמן כו'. כצ"ל:

תד"ה לירתי. וא"ת כו' ולרב ענן כו' אמאי נקיט התם כו'. ועי' לקמן (קל"ו ב') בדבריהם ד"ה לא. והרשב"ם בד"ה ורב ענן בסופו אדרבה הביא משם ראיה דאפי' בשנים הוה הדין כן. ועוד משמע מדבריו דדוקא בלירתי פליג ר"ה אבל בלפלוני מודה דאין כוונתו ליורשיו (ודלא כדמשמע מדברי התוס') וכ"ה דעת הרמב"ם בפי"ב מהל' זכייה ה"ז וע"ש בהה"מ וכ"ה דעת המאור ע"ש:

תד"ה אר"פ. אפי' במה שהלותה אשתו כו'. כצ"ל: