רש"ש על בבא בתרא קג:

ר"ש ד"ה כשיר. ולא ברבוע או כעין חצובה. כ"נ דצ"ל. דחצובה היא כמו (דרייא פוס בל"א) עפירש"י בב"מ (כ"ה). ומש"כ וכשיגיע אצל הסלע יגביה מחרישתו מעט כו'. אינו מובן דבפחות קצת מי"ט אינו מעט. ואולי ר"ל מעט במשך ודוחק. גם איך יתכן שהשורים ידלגוהו. ואפשר דכוונתו דיגביה מחרישתו ויטנה מכנגד הסלע לצדו מימין או משמאל. אבל קשה דסמוך לסלע בכדי אורך השורים איך יחרוש:

ר"ש ד"ה תנא. ורבותינו מפרשים כו' וקס"ד ה"מ כו' וגבוהין יותר מג' כו'. לכאורה ממש"כ לקמן בסמוך ול"נ לי כו' דמ"ש סלע יחידי כו' משמע דכ"ה האמת לפירושם דבסמוכים דוקא גבוהין ג'. ואולי לישנא דוקס"ד קאי על רבותינו שאינו לפי האמת לדעתו ז"ל:

ר"ש ד"ה יעשה חשבון (בסופו). אהותיר יתר מיכן קאי אבל פיחת כו' לא שייך כו'. ל"י מדוע לא יפול לשון עשיית חשבון על פיחת כמו אהותיר דמובנו לחשוב לפי ערך מחיר הב"כ הנקצב ביניהם שיווי יתרון על הב"כ או פחיתותו. ואדרבה דנראה דלהכי נקיט התנא לשון זה שיכלול ב' הצדדים ועי' בנ"י. ומה הוא מחזיר כו' דלקמיה שב על הרישא דתני הותיר כ"ש יחזיר: