רש"ש על עבודה זרה עב:

גמרא תני ר"ח שפחסתו צלוחיתו. לעיל (נו ב):

שם לא פחסתו צלוחיתו תפשוט לך דאסור ניצוק תיבעי. לכאורה נראה דר"ל ע"ד דאמרי' לעיל (סג) דר"א גופיה קמב"ל מאי מיפשט כו' ע"ש והיינו דמספקא לן בדר"ח גופיה אי ניצוק פשיטא ליה דא"ח או דמספקא ליה. אבל זה ודאי מוכח דלא פשיטא ליה דניצוק חבור דא"כ לאשמעינן רבותא טפי דאפי' ניצוק ממש אוסר. ור"ה משמע דודאי קאמר ניצוק חבור עיין בר"ן וצ"ע:

רש"י ד"ה תני ר"ח. להך מתניתין כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה ושדית ליה. שמא תניחו כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה קנישקנין. שכ"ז שזה מוצץ וזה מוצץ אין כו'. כצ"ל וכ"ה בר"ן וברש"י שם:

תד"ה א"ל ר"ח. מ"מ הא ר"ש דבתרא הוא טפי. עיין עירובין (מ א) תד"ה אדעתא וצ"ע. ואולי דט"ס הוא וצ"ל דגדול הוא טפי וכמש"כ התוס' שם ויתיישב בזה ג"כ קושיית המע"מ אות ח'. אך גם במרדכי איתא דבתרא הוא:

בא"ד אלמא גבי גישתא כו' אלא ע"י מציצה ואין סופו להתערב מאליו כו' ה"ה נמי קנישקנין. לכאורה ל"ד כלל אהדדי דגישתא אע"ג דתחלת יציאת היין בא ע"י מציצה מ"מ אח"כ סופו לירד כולו מאליו כפרש"י וכ"כ התוס' לעיל (נט ב) בד"ה אמר ר"פ והוה כמו המערה מכלי לכלי דתחלתו הוא ע"י אדם. משא"כ קנישקנין דרק בשעה שהוא מוצץ עולה וכשיפסוק מלמצוץ הוא פוסק ג"כ מלעלות וכדמשמע נמי מהא דאסור אם קדם ופסק עובד כוכבים:

תד"ה א"ל רבא. אא"כ ישראל אחר שמסייע הרבה (ר"ל לאפוקי נער קטן וכדמסיק) עמו. ור"ל דיהיה עוד ישראל אחד דהיינו ב' ישראלים ועובד כוכבים אחד דאז אם יעמוד א' ישאר הב' עם העובד כוכבים: