רש"ש על עבודה זרה סה:

במשנה כגון חומץ שנפל ע"ג גריסין. וכ"ה בתוס' כאן אבל לקמן (סו ב) העתיקו וכן:

רש"י (בסה"ע). לשון מצטרו זיקי. הוא לעיל (ל) וכאן ברה"ע דלא ניצטרו זיקי:

תד"ה כי (בסופו). שאינו יי"נ עד שיגע. כצ"ל וכ"נ ממהר"ם:

תד"ה ה"ג. עי' כה"ד. ול"נ ראיה דל"ג לה דהא בגמרא מסיק דאסורות סתם דרישא היינו בנו"ט. וא"כ מדוע בנפל ע"ג תאנים תני מפורש בנו"ט וברישא מיסתם לה סתומי. ובפרט לאביי דמוקי לה בחמרא עתיקא דניכר הטעם. ול"ל משום דבתאנים יש חילוק בין לחים ליבשים ויכוון במה שאמר אם יש בהם בנו"ט ר"ל טעם טוב ולאפוקי יבשים א"כ אין מהצורך לומר חסורי מחסרא:

תד"ה הרי (בסופו). ואע"פ שהצעה נמי גזרו כו' שמא תיכרך נימא ע"ב מ"מ הכא ל"ג. דאין רגיל ליכרך כל כך. כ"כ בפסחים. ובנדה כ' דהטעם הוא דגזרי אטו העלאה ומרדעת שאין דרך להעלותה שרי וכ"כ הר"ש בפ"ט דכלאים מ"ב והר"ן בספ"ק דביצה ומהם לקח הגר"א ז"ל בשנ"א בכלאים שם:

תד"ה אבל. שהעומדין (ר"ל אותן שעומדין בחייהן שלא מתו) יש להם כו' שאינם חשובין כולי האי (כצ"ל וכ"מ בהגב"ח) והוא אינו יכול לעשות (ר"ל המת שעומד בתחיה עתה לא יוכל לעשות) הציצית מיד כשיקום ולכן אין כאן עבירה רק משום לועג כו':