רש"ש על עבודה זרה מט:

במשנה ואחרים באחרים. לר"ת שהביאו התוס' לעיל גם הכא ל"ג לה וכ"כ להדיא בזבחים (עב) ד"ה נתערבו:

גמרא א"ד אר"ח א"ל אבא בר ר"ח כו'. לעיל (ל"א) הגי' בר חמא ולקמן (ס' ב) בר חנן. ונראה דצ"ל בכה"מ בשוה:

רש"י ד"ה ונשתרי לך. דהתם תרוייהו ס"ל כרבנן דהכא כו'. מה שהקשה הרש"א הלכתא אהלכתא ע"ש לדידי לק"מ דאנן פסקינן כקולי דתרויהון ועי' במאור ובר"ן באורך:

תד"ה ארג. א"ר יעקב ב"א חגי קשיתא כו'. בירושלמי דערלה פ"ג הגי' א"ר אחא בר יעקב חגי כו'. והוא יותר נכון ור"ל דר' אחא ב"י אומר דלא ר' יעקב ב"א הקשה אלא חגי והוא בעצמו תירץ ג"כ:

בתוי"ט ד"ה הפת. והלכך כו'. אנכי ל"מ טעם בדבריו דמ"מ קשה מדוע לא ינוכה שם הנאת דמי עצים דחולין. ועוד אפה בו אה"פ בחדש לדידן דמותר אם אח"כ הוסק בעצי היתר מחמת זוז"ג ולדבריו עצי היתר הגורמים לא יועילו ועמש"כ שם ב' חלוקים נכונים בס"ד: