רש"ש על עבודה זרה לה.

גמרא דהא מורייס כו' מ"ט לאו משום דליתיה לאיסורא בעיניה. הן יין ביין משמע דלכ"ע אסור בהנאה לקמן (עד) ומורייס מוכח לקמן (ס"ד לח) דהוה כידוע שמערבין בו יין. וצ"ל דיין ביין כיון שהוא במינו נקרא בעין (וע' בתוס' לעיל (לב) בד"ה דהא הכא) דהא לא נאבד טעמו. ומה"ט לר"י מין במינו לא בטיל. אבל ק"ל דלקמן שם אמרינן לחזקי' דטעמא דרבנן במורייס הוא משום דלעבורי זוהמא בא. ומשמע דלריו"ח שם הוה ג"כ טעמייהו משום זה וצ"ע:

שם (בסה"ע) ואמר שמואל כו' קיבת שחיטת עובד כוכבים נבלה ואסורה. כצ"ל:

רש"י ד"ה לפי שא"א. בין גומות של גבינה כו'. כצ"ל:

תד"ה משום. טעמא פסיקא ליה נקט בשאין כו'. כצ"ל ומלת הכא מיותרת: