רש"ש על עבודה זרה יג:

תד"ה נועל. אבל בכור כו' אין לקונסו כו' ואע"פ שהוא יכול כו' אם לא עשה אין לקונסו כו'. לכאורה בפשוט הל"ל דבכור הוא לכהן ואם הבעה"ב עשה שלא כהוגן שלא הטיל בו מום קודם כו' יוקנס הכהן. ואולי כוונתם על בכור שנולד אצל כהן גופי'. והנו"ב בחלק יו"ד סי' פ"א מוקי דבריהם בספק בכור דנאכל לבעלים (מפני טעם אחר) אך בין לדידי ובין לדידיה יקשה קצת לשון התוס' "רק שיתננו לכהן" ולדידיה י"ל קצת כגון שנולד הספק בשעת לידה כגווני דבפ"ב דבכורות ממ"ו עד סה"פ:

גמרא בע"מ נהי דל"ח לגופיה לדמי חזי לאפוקי כו'. ועפרש"י. ק"ל דהא פלוגתייהו הוא בבכור והוא אין לו פדיון וא"כ ל"ח גם לדמי. ותמורתו ג"כ אינה קריבה כדאיתא בתמורה (כא) ויותר הל"ל כלשון התוס' בתמורה שם בד"ה המטיל. "משום דחזיא להקרבה קודם המום אבל כו'" ע"ש. ודבריהם צ"ע דשבקי סברת הש"ס דהכא ועמש"כ שם. ואין לומר דהתם בבכור גזר ר"מ אטו שאר קדשים דא"כ מנ"ל לרחב"א שם דרבנן פליגי עליה בהא דמטיל מום בבע"מ. דלמא גבי בכור דוקא דאינה אלא גזירה התירו משום הקזה. דהא גם לדידיה מדרבנן מיהא אסור אף לדידהו ולא התירו אלא משום הקזה כמש"כ התוס' שם וא"ש טפי דנקט פלוגתייהו בבכור ולא בשאר קדשים. ועוד יקשה מ"ט דר"י שם דגזיר מקום שאין עושין בו מום אטו מקום שעושין כיון דהיא גופה גזירה הוה ליה גזירה לגזירה וצ"ע: