רש"ש על ערכין לא:

גמרא מה מכר לו ראשון לשני כ"ז שתבא לידו. נסתפקתי אם יכול לוקח ראשון לפדות בע"כ של לוקח שני בתוך שנת לקיחתו של לוקח ראשון. אם נאמר ג"כ מה מכר בעה"ב ללוקח ראשון כ"ז שתבא לידו. וכן שדה מקנה שמכר אם יוכל לפדותה בע"כ מיד הלוקחה ממנו:

תד"ה רבא. א"נ מר אמר חדא כו' ולא פליגי. נראה דר"ל דל"פ בריבית ע"מ להחזיר דלכ"ע שרי. אבל בזה ודאי פליגי דלתנא דידן לא התיר הקרא כלום. דחייב להחזיר לו דמי שכירות ולתנא ברא התיר קרא אפילו בלא תשלום דמי שכירות:

תד"ה דאי. ולפ"ז מה שהקשינו כו' כיון דכתיב אחוזת עולם כו' (ר"ל כמו שהקשינו מדכתיב אחוזת עולם לכן אינן יכולים להחרים שדותיהן) ה"ל לומר שלא יתנו בתיהם במתנה (ר"ל כמו כן ה"ל לומר שלא יתנו מתנה) ולא לישתמיט תנא למיתני דלוים אינן רשאים ליתן מתנה ונימא ר"מ היא. ונ"ל דבתיהם דנקטי ל"ד וה"ה שדותיהן. והבה"ז והצ"ק לע"ד במחכ"ת שגו בכוונת התוס' בזה:

תד"ה התקין (בדף לב). כדכתיב כו' אלפים שלש מאות כו'. והוא ג"כ (בעזרא ב׳:ס״ד):