ר"ש משאנץ על משנה זבים ד:ד

פונדיות. מלשון פונדיא או פסיקיא (פסחים דף יא.):

לארכן. ששכב ארכו לארכן:

טמאין. שעל כל אחד ואחד נשען רובו פעמים על זה פעמים על זה:

לרחבן. ששוכב אורכו לרחבן ולכך טהורין דאין רובו נשען על אחד מהן ואין טמא משכב ומושב לעולם עד שישען רובו עליו כדתנן בפירקין ובתורת כהנים דריש לה מדכתיב (ויקרא טו) אם על המשכב הוא עד שינשא רובו עליו:

ישן. לרחבן ספק נתהפך לארכן טמאין:

כסיות. לשון רבים וכסא לשון יחיד:

שתחת הגוף. לפי שרובו נישא עליו והאחרים טמאים מגע הזב אבל אין להם תורת משכב ומושב להיות אב הטומאה לטמא אדם וכלים:

אם רחוקים זה מזה טהורים. לפי שאין רובו נישא לא על זה ולא על זה:

תני"א בתוספת"א (פ"ד) זב שהיה מוטל על חמשה כסיות לרחבן כולן טהורין שאין אחד מהן נושא את רובו ואם היה אמצעי גבוה טמא מפני שרובו נישא עליו: