ר"ש משאנץ על משנה שביעית ד:ב

ירושלמי (הל' ב) תמן אמרי כשניטלו קוציה ורבנן דהכא אמרי משחרש על דעתין דרבנן דהכא אי זהו הטיוב כל העם חורש פעם אחד והוא חורש ב' פעמים:

או שנדיירה. בדיר של בהמות שעשה סהר כדתנן בפירקין דלעיל (מ"ד) ולא עשה ממנו אשפתות שלא הניחו אלא כדי שיזדבל בו שדה:

לא תזרע למוצאי שביעית. דקנסו ליה הכא טפי מנתקווצה דלמאן דאמר חורש קנסינן בב' פעמים טפי מפעם אחת ובפרק השולח (גיטין דף מד:) ובפרק כל פסולי המוקדשין (בכורות דף לד:) אמרינן נקטינן הטיבה ומת בנו זורעה:

בטובה. שאין מחזיקין טובה לבעלים דרחמנא אפקרינהו:

חילוף הדברים. דבית שמאי לקולא ובמסכת עדיות היא שנויה (פרק ה מ"א):