ר"ש משאנץ על משנה פרה י:ו

בשל קדש ושל תרומה. כלומר או בשל תרומה:

של חטאת טמא. דכולן כטמאין אצל חטאת:

שניהם בשתי ידיו. בנושא בשתי ידיו איירי מדקתני סיפא היו נתונין ע"ג הארץ שנושא של חטאת בידו אחת ושל קדש או של תרומה בידו אחרת:

שניהם טמאים. של חטאת משום דנגע בשל תרומה ושל תרומה משום נושא מי חטאת:

בשתי ניירות. ואע"פ שאדם טמא משום נושא מי חטאת מ"מ התרומה טהורה דהא מפסיק נייר.

של חטאת בנייר ושל תרומה בידו שניהן טמאין. דכי נגע בידו בשל תרומה נטמא לחטאת ונייר דבשל חטאת אינו חוצץ ונטמא של חטאת והאדם טמא משום נושא מי חטאת וטימא את של תרומה שנגע בו בידו אבל של תרומה בנייר חוצץ בו הנייר ואע"ג דנגע בשל חטאת בידו:

שניהן טהורין. דאע"פ שהוא טמא משום נושא מי חטאת מ"מ אין מי חטאת מיטמאים בטומאה הבאה לאדם מחמת עצמו: ר' יהושע אומר של חטאת טמא. ואפילו בשתי ניירות דאפילו מפתח הוי מדף לחטאת לר' יהושע: היו נתונים. הלגינין:

על גבי הארץ ונגע בהן. ששם ידו אחת על של חטאת וידו השניה על של קודש או של תרומה:

של חטאת טמא. דניטמא האדם בלגין של תרומ' וטימא את של חטאת:

ושל קדש ושל תרומה טהורין. שהרי האדם טהור לקדש ולתרומה דלא נגע במי חטאת אלא בלגין:

הסיטן. רבי יהושע מטמא דר' יהושע לטעמיה דאפילו מפתח קא חשיב מדף לחטאת כדאמרן לעיל ובתוספתא קאמר ר' יהושע זה הכלל כל המטמא מי חטאת במגע מטמא במשא: תניא בתוספתא [פ"ט] קלל של חטאת וקלל של תרומה שנגעו זה בזה שניהם טהורין בשתי ידות שניהם טמאים בשתי ניירות שניהם טהורין רבי יהושע אומר של חטאת טמא בד"א בשל אבן אבל בשל חרס הכל מודים בשל חטאת שהוא טהור לגין של חטאת ולגין של תרומה שנגעו זה בזה שניהן טהורין בשתי ידות שניהן טמאין בשתי ניירות שניהן טמאין רבי יהושע אומר של חטאת טמא זה הכלל שר' יהושע אומר כל המטמא מי חטאת במגע מטמא במשא וכל שאינו מטמא מי חטאת במגע אינו מטמא במשא. פי' הכל מודים בשל חטאת שהוא טהור גירסא זו משונה דמחמיר בשל אבן ומיקל בשל חרס ועוד דפליג אמתניתין דמתניתין קתני בשתי לגינין שנגעו זה בזה של חטאת טמא והכא קתני שניהם טהורין לכך נראה דהכל מודי' בשל חטאת שהוא טהור טעות סופר הוא אלא ה"ג במה דברים אמורים בשל אבן אבל בשל חרס לגין של חטאת ולגין של תרומה שנגעו זה בזה שניהם טהורין וכו' עד סוף ויש חילוק בין של אבן לשל חרס דבשל אבן שתי ניירות שניהן טהורין ובשל חרס שניהן טמאין ומיהו מתני' דקתני בשתי ניירות שתיהן טהורים לא יתכן להעמידה בלגין של אבן דסתם לגין של עץ דמקבל טומאה מגבו מדמפליג לעיל במתני' בין לגין לקלל ובפרק בכל מערבין (עירובין דף לו.) אשכחן לגין טבול יום: