ר"ש משאנץ על משנה נגעים ד:ו

בהרת כגריס. בלא מקום המחיה דהיינו עשר עדשות בין הכל:

והלכה המחיה. שבא הנגע על מקומה:

הלך שער לבן. שנשר או הפך לשחור:

רבי שמעון מטהר. אהלכה מחיה קאי:

שלא הפכתו בהרת. שהשער לבן קדם לבהרת של מקום המחיה:

שלא הפכתו בהרת כגריס. שהשער קדם לבהרת כגריס דמקום המחיה היה חסר מכגריס וכאן נמי לא פליג רבי שמעון אלא אהלכה מחיה:

תניא בתורת כהנים ושערה לא הפך לבן ושערה ולא שער מחיתה מכאן אמרו בהרת כגריס ובה מחיה כעדשה ושער לבן בתוך המחיה הלכה המחיה טמא מפני שער לבן הלך שער לבן טמא מפני המחיה רבי שמעון מטהר מפני שלא הפכתו בהרת אמרו לו שער בנגע הפך נגע זה מכל מקום ושערה ולא שער מקצתה מכאן אמרו היא ומחיתה כגריס ושער לבן בתוך הבהרת הלכה מחיה טמאה מפני שער לבן הלך שער לבן טמא מפני מחיה רבי שמעון מטהר שלא הפכתו בהרת כגריס. פי' ושערה ולא שער מחיתה ושערה ולא שער מקצתה לפרושי טעמא דרבי שמעון קאתי אמאי טהור וטעמא דרבנן דטמא כדקתני:

אמרו לו שער בנגע הפך נגע זה מכל מקום שהנגע הפך השער והרי כאן הנגע הפכו בין היא ומחיתה כגריס בין היא כגריס בלא מחיתה דמכל מקום נגע היתה קודם שנהפך השער לבן מחומר המחיה:

ור' שמעון מטהר ברישא משום דושערה משמע דשער של בהרת עצמה שהבהרת הפכה שער של עצמה ללבן ולא שהפכה שער של מחיתה ובסיפא מטהר משום דושערה משמע שער כולה של בהרת כגריס דבהרת כגריס הפכה השער ולא שמקצתה הפכה השער והא דקתני מכאן אמרו אאמר ר' שמעון קאי כלומר מכאן אמרו פלוגתא זו של רבי שמעון ורבנן דר"ש מטהר: