ר"ש משאנץ על משנה מקואות ד:ג

החוטט בצינור. דרך צנור להיות פתוח משני צדדין ואין פוסל את המקוה אלא א"כ חקק מעט כדמפרשי' כאן כדי לקבל צרורות המעכבין הילוך המים וכשחקקו ולבסוף קבעו איירי ובכי האי צנור דהכא מיירי בפרק המוכר את הבית (בבא בתרא דף סה:) דחקקו ולבסוף קבעו דהתם היינו שחטט לקבל צרורות:

ובשל חרס רביעית. דלא חשיב כלי בפחות מרביעית בשל חרס אע"ג דבדקין שבכלי חרס חשיב בכדי סיכת קטן כדתנן בפ"ב (מ"ב) דכלים בשברי כלים תנן שם מלוג עד סאה ברביעית:

היו צרורות מתחלחלים לתוכן. דבר דלא מיהדק שייך ביה לשון מתחלחל כי ההיא דתנן במסכת כלים פ"י (מ"ג) מגופת החבית המחולחלת ואינה נשמטת מלשון (אסתר ד) ותתחלחל המלכה:

פוסלין את המקוה. דלא נתבטל קבולו:

ונכבש. קבוע ומהודק יפה:

סילון. צינור חקוק ומסילת המים על גביו מלשון (במדבר כ׳:י״ט) במסלה נעלה תרגום באורח כבישא:

צר מכאן ומכאן. במקום יציאת המים הוא צר דהיינו במקום פיו ורחב באמצע אפילו הכי לא חשיב לקבלה כל זמן שלא חקק בו לקבל צרורות: