ר"ש משאנץ על משנה כלים ה:י

חתכו חוליות. לרחבו פחות מארבעה טפחים כי ההיא דלעיל ונתן חול בין חוליא לחוליא (רבי אליעזר מטהר וחכמים מטמאים) ואח"כ עשה לו טפילה מלמעלה ולא הרחיק את הטפילה אלא מרחו בטיט כשאר תנורים. ומטהר רבי אליעזר משום דדמי ליה לההיא דלעיל שהרחיק את הטפילה ונתן חול בינתים דכאן אע"פ שהטפילה מדובק כיון דיש חול בין הסדקים כשבור דמי. ורבנן מטמאים מפני שהטפילה עושה את כולו אחד אע"פ שיש חול בין חוליא לחוליא וטמא לכשיסיקנו לאפות בו סופגנים כדתנן לעיל:

עכנאי. בשילהי הזהב (בבא מציעא דף נט:) אמרינן מאי עכנאי שהקיפוהו דברים כעכנא זו וטמאוהו. עכנאי זה נחש שדרכו להעשות כעגולה להכניס זנבו לתוך פיו:

יורות הערביים. של אותו מקום ולאפות פת עשויות כדקתני סיפא וזהו תנורו של בית דיניי והאי דקרי ליה הכא תנור ובפרק כל המנחות באות מצה (מנחות דף סג.) תנן הרי עלי בתנור לא יביא מאפה כופח מאפה רעפים מאפה יורות הערביין ותנא נמי בגמ' (שם) מאפה תנור ולא מאפה יורות הערביין משום דעיקר שמייהו יורות:

שהוא חופר בארץ. פירושי קמפרש כיצד היו אותן יורות עשויות:

בית דיניי. שהיה רגיל לעשות תנור כעין ערביים: