ר"ש משאנץ על משנה כלים כח:ז

שלש על שלש שאמרו. לענין טומאת מת ושרץ דבגד (אינו) מטמא בשלש על שלש חוץ מן המלל פ' במה מדליקין (שבת דף כט.) מייתי לה ולעיל בפ' שבעה ועשרים פירשתיו אמתניתין דנמדד כפול מהו מלל ובערוך פי' מה שמשייר האורג בראש הבגד שיעור שתי אצבעות והוא ענף של בגד וכיון ששתי לבדו הוא ואין בו ערב אין מצטרף לאריג ושמו מלל ובלשון רבנן שמו כרכשתא והיא כרוספדא בלשון יון ונראה דרוצה לפרש דהיינו דתפישי בכרכשתא דבריש בבא מציעא (דף ז.) ודבר תימה לפי' זה לרבנן דאמרי מכוונות והמלל הוא ב' אצבעות והאריג אצבע אחד איך יצטרף ורובו מלל ושמא אינו רוצה שלא יהא מאותם שלש אצבעות רובו ארוג לכל הפחות ומיהו עד שימול דתוספתא לא יתכן אלא כאותו לשון שפירשתי לעיל פכ"ז:

טלאה בבגד. בגד שהיה קרע באמצעו וטלאה שם חתיכה של שלש על שלש:

מרוח אחת אינו חיבור. לבגד לטומאה ולא (מ"נ מ"ז וע"ש) (לקרבן) לטהרה:

משתי רוחות זו כנגד זו. כגון מזרח ומערב או צפון (צ"ל ודרום) או דרום:

כמין גם. כגון מזרח ודרום:

ר"ע מטמא. דמכל מקום שתי רוחות התפר בבגד וחיבור הוא:

וחכמים מטהרין. דלאו חיבור הוא:

בד"א בטלית. בטלה אותה על הטלית:

מלמעלה. בכתף:

מלמטה. בשוליים: