ר"ש משאנץ על משנה כלים כח:י

קורקורתה. השולים כמו קרקעות הכלים ואינה יורדת לטומאה עד שתגמר מלאכתה:

שביס שלה. כדכתיב (ישעיהו ג׳:י״ח) השביסים והשהרונים על הסבכה עושין ציור ועומדת על מצחה ומקיף מאוזן לאזן כדמוכח בתוספתא ובפני עצמו נמי חשיב:

חוטין שלה. כשהסבכה אדומה תופרין בראשה לנוי חוטין שחורים ירוקים לבנים:

סבכה שנקרעה. היינו של יוצאת החוץ דתנן לעיל פ' ארבעה ועשרים גבי שלש סבכות הן: תניא בתוספתא [שם] שביס של סבכה טמא בפני עצמו מפני שהוא מתקנו לסבכה אחרת וכמה שיעורו כדי שיהא מקיף מאזן לאזן הטסין והציפויין וחוליות שבו טהורים ומשום חיבור שביס טמאים והרצועות שבו תפורות חיבור קשורות אינן חיבור. פירוש כשבלתה סבכה מסלקין ממנה ומניחין לסבכה אחרת ועל השביס משימין טסי זהב וחוליות של אבנים טובות ומרגליות: