ר"ש משאנץ על משנה כלים כז:א

חמשה שמות. כדמפרש כלי קיבול משום מושב משום אהלים משום אריג משום שלש על שלש:

השק משום ארבעה. דלית ביה משום שלש על שלש:

העור משום שלשה. דלית ביה משום שלש על שלש ולית ביה נמי אריג:

העץ משום שנים. דלית ביה משום אהלים ולא משום אריג ולא שלש על שלש:

החרס משום אחד. דלית ביה משום מושב דאין מדרס לכלי חרס ולא משום אהלים ולא משום אריג ולא משום שלש על שלש:

אין לו אחוריים. לא שייך לפרש כדקאמרינן בריש על אלו מומין (בכורות דף לח.) אין לו אחוריים לחלוקה דאם נטמא זה נטמא זה דהא מסיק התם כלי בתוכו תלא רחמנא אי אית ליה תוך איטמי לית ליה תוך לא איטמי. ועל כורחין אין לו אחוריים ותוך דתנן הכא היינו דלא מקבלי כלי חרס טומאה כלל ותימה מה חידוש הוא דאחוריו טהורין כיון דאפילו מקום תשמיש שלו טהור ונראה (דאפילו לפי) דמיירי באחוריים שיש להם תוך כגון במקום חקק בית מושבם כעין ההוא דלעיל פרק שני דהאי כיון דמפניו אין לו תוך אחוריו טהורים אע"פ שיש להם תוך:

מוסף עליו מושב. אבל כלי חרס אין לו מדרס כדדרשינן במס' שבת פ' אמר ר' עקיבא (שבת דף פד.):

בכלי עץ טמאה. טומאת מת אבל מדרס לא דהא בתורת כהנים יליף טבלה משק כדפרישית לעיל פ' שנים ועשרים ומדרסות לא איתקוש לשק כדמוכח פרק על אלו מומין (בכורות דף לח.):

בכלי חרס טהורה. מכלום כדפרישית כדתנן (לעיל) [בפרק] על אלו מומין:

שהוא מטמא משום אהלים. מה שאין כן בעץ כדתנן פ' במה מדליקין (שבת דף כז:) כל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים אלא פשתן וממשכן יליף לה בגמרא:

משום אריג. משא"כ בעור דאם עשה ממנו רצועות דקות (טהור) וארגו אין בו טומאה:

משום שלש על שלש. היינו שלש אצבעות והיכא דתני שלשה מיירי בטפחים: