ר"ש משאנץ על משנה כלים כו:ה

לשטיח כדתנן לעיל פכ"ד [מי"ב] שלש עורות הן:

סקורטיא. בפרק הנודר מן הירק (נדרים דף נה:) אמרינן מאי סקורטיא אמר רבה בר בר חנה כיתונא דצלא עור שלובשין העבדנין בשעת מלאכתן:

קטבוליא. עור שמציעין ע"ג המטה ושוכבין עליו:

עור החמור. (עור החמר) בערוך משמע דל"ג אלא עור (צ"ל החמר ועיין תוי"ט) החמור דפי' עור (צ"ל החמר ועיין תוי"ט) החמור שמשים החמר על בגדיו:

עור הכתן. עור שמשימים אומני פשתן בפניהם וקושרין אותו במתניהם שלא יסתבך עליו הניפוץ. והפשתה תרגום וכיתנא:

כתף. שמשים הכתף בכתפו תתת משאו שלא יזיקו המשאוי:

עור הרופא. רופא החבורות משים על בגדיו מפני הלכלוך:

עור העריסה. שמשים על העריסה של קטן:

עור הלב. של קטן היה מנהגם לחגור על מתני הקטנים שמא יכהו החתול על לבו וימות:

עור הכר ועור כסת. של מטה:

עור הסדוק. פליגי בהן ר"א ורבנן בעור הסרוק ועור הסורק:

מדרס. לאו לאפוקי טומאת מת דהא תנן פרק בא סימן (נדה דף מט.) כל המיטמא מדרס מיטמא טמא מת: