ר"ש משאנץ על משנה כלים יז:ב

של שתי. דק משל ערב כדמוכח בפרק המפלת (נדה דף כה:) גבי יצירת הוולד ובפרק אע"פ (כתובות דף סד:) גבי מה היא עושה לו כו':

אע"פ שמקבלת. לשון אע"פ אין מתיישב בכל משנה זו דאי הוה תני טהורה הוה ניחא אבל השתא דתני טמאה הוה ליה למימר כיון דמקבלת וכן בבית קערות ובבית הרעי טמאה דמקיימין אותה כיון דחזיא לפקעיות של ערב וכן כולם:

מפני שהן מקיימין אותן. לא יתכן לישבו לר"ג (מטה) (צ"ל דמטהר) אלא אדרבנן קאי. תניא בתוספ' [ב"מ פ"ו] (עי' בחולין קלח. איזה שינויי' בנוסחא) חמת חדשה אע"פ שמקבלת רימונים טהורה תפרה ונקרצה שיעורה ברימונין ר"א אומר בפקעיות של שתי מארבע במנה שהוא מ' בסלע. פי' מנה גדול של מ' סלעים יש בו ארבע פקעיות נמצא לפקיעה אחת עשר סלעים ושמא זה הוא שיעור מלאכה דגליל דתנן בפרק אע"פ (שם) מה היא עושה לו משקל חמש סלעים שתי ביהודה שהן עשר סלעים בגליל: