ר"ש משאנץ על משנה כלים טז:ז

המלקוט. פירש בערוך עור שמשימים בעיני הפרה לסבב בדישה:

והחסום. פירש גאון וכן בערוך כמין מצודה קטנה של חבלים שחוסמין בה פי השור והגמל:

מדף של דבורים. פי' גאון וכן בערוך כמו דף וקרש ולוח שהוא נתון לפני כוורת כשיבואו הדבורים מן המרעה ינוחו במדף קודם ואח"כ יכנסו לכוורת עוד פי' בערוך כלי שמשימין בו אש וגללי בקר ומעשנים בשביל שיברחו מן הכוורת הנחיל ויקח הדבש מלשון (תהלים א) אשר תדפנו רוח:

מגפה. כלי שמביא רוח ומניפין בו לאדם כדאשכחנן באגדה (ב"מ ר"פ הפועלים פו.) בתי הניפי לי במניפיך:

קפסא. כמו כלי קופסא דפ' התכלת (מנחות דף מא.):

קמטרא. המלתחה תרגומו קמטרא (מלכים ב י):

והמכבש. פי' בערוך כל דבר שהיא לכיבוש דבר אחד באמצעו שמו מכבש וכל חרש לפי מלאכתו יש לו מקום שכובש ועוצם העץ עד שיתקנו למלאכתו וכן מכבש של כובס יש לו שני דפים אחר שיכבסם מקפלן ומניחן ביניהם ונראין יפין:

קמרון. פי' גאון וכן ערוך הקובה שלמעלה בראש התיבה שהוא כסוי שלה שמה קמרון כדאמר שש עגלות צב בפר' ויהי ביום כלות משה ואמרו רבותינו (בראשית רבה פ"ל) שפירוש צב קמרוסא שהוא קובה שלא ישלוט בה עין:

אנגליגין. אית דגרסי אנלינגין ספסל שמשימין עליו את הספר וי"מ נרתק של עור שמכניסין בו את הספר:

בית הנגר. פי' בערוך מקום שמשימין שם הנגר ומקום המנעול ומקום המזוזה:

תיק נבלים תיק כינורות. כלי שמשימין בו הנבל והכינור:

אימום. פורמ"א בלע"ז כמו מנעל שעל גבי האימום דבפרק תולין (שבת דף קמא:) וכן גודלי מצנפות עושין צורת ראש האדם וגודלין עליו המצנפת:

מרכוף. פירשתי לעיל בסוף פרק חמשה עשר:

רביעית של אליית. מנענעים של מקוננות. ובמנענעים ובצלצלים תרגום וברביעין ובצלצלין (שמואל ב ו׳:ה׳):

גנוגנית העני. תרמילו של עני:

וסמוכות המטה. כלי שסומכין בו המטה שלא תפול:

טפוס של תפילין. דפוס שעושין בה תפילין. טפוס כמו דפוס וכן בפרק שתי הלחם (מנחות דף צד.) תנן ובטפוס היה עושה אותן ואמרינן בגמ' ושמת אותן בדפוס:

אימום של עושה שיאגות. אית דגרסי סבאות תיכי חלילאתא שהן נעשין באימום. תניא בתוספתא בפרק המשנה בכלי עור רבי אלעזר ברבי צדוק אומר אלולגין של ספר תורה טהורין התיק שלו טמא משמע משם דאנליגין לאו היינו תיק: