ר"ש משאנץ על משנה כלים יב:ג

טני. מלשון ושמת בטנא (דברים כז) ותנן במס' תמיד (דף ל:) הטני דומה לתרקב גדול מחזיק קביים וחצי:

רבן גמליאל מטמא. דסבר דכסוי חשיב כלי וחכמים מטהרין כשאר כסויין דתנן לקמן בפ' י"ד (מ"ג) כל הכסויין טהורין:

הייתוכין טמאים. פירש בערוך מלשון (יחזקאל כ״ב:כ״ב) כהתוך כסף ענין מלקחיים שנוטלים בהן את הכלים שמתיך הכסף ומריקו למקום אחר: והא דתניא בתוספתא [שם] אלו הן הייתוכין אלו שהחנווני מנער בהן את הקדרה ההוא מנער מלשון (בראשית כ״ד:כ׳) ותער כדה אל השוקת אבל אין לפרש לשון קינוח כמו מטלניות של בגד שמנער בהן את הקדרה דהכא לא איירי במטלניות כלל ודינן מפורש לקמן (פכ"ח מ"ב) דתנן מטלת שהתקינה לפקוק בה את המרחץ ולנער בה את הקדרה:

פרכים טהורים. בתוספ' [שם] קתני אלו הן הפרכים הקבועים בקירים:

עקרב בית הבד. יש לפרש כעין עקרב של פרומביא דלעיל (פי"א מ"ה) ברזל עקום הקבוע בקורת בית הבד לתלות בו כלים:

אונקלי שבכתלים. שמילא את הכותל צינורות של ברזל לתלות בהן כלים טהורה דתשמישן עם הקרקע. תניא בתוספתא (ב"מ פ"ב) גולת החנווני שכולה מסמרים אפילו כולה של עץ ואחת של מתכת טמאה ושל בעלי בתים אפי' כולה של מתכת ואחת של עץ טהורה שלא נעשית אלא לשמש את הקרקע: