ר"ש משאנץ על משנה כלים יא:ח

קסידא. פירש בערוך כמין כובעים:

לחיים. פי' בערוך הברזל שעושין בלחי הסוס ולעיל גבי עקרב היה ראוי לפרש כך אבל הכא דומיא דקסדא ששנינו גבי אדם בפרק במה אשה (שבת דף ס.):

כידון. כדכתיב (ש"א יז) וכידון (של) נחשת:

ניקון. פירש בערוך כדכתיב (שמואל ב כ״א:ט״ז) ומשקל קינו וקינו כמו ניקו:

מגפיים. בפרק במה אשה (שם) אמרינן פזמקי יינוליר"ש בלע"ז:

תכשיטי אשה. אע"פ שאין עשויין למלאכה אלא לנוי מרבינן להו בסיפרי זוטא מדכתיב וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים:

עיר של זהב. בפ' במה אשה (שבת דף נט.) מפרש ירושלים דדהבא:

קטלא. תכשיט סביב הצואר כדמשמע בריש במה אשה (שבת דף נז.):

נזמים. נוקבין את האוזן ותולין בה נזמים וכן החוטם:

בחוט של פשתן. החוליות נקובות וממלאות בהן חוט ותולין בצואר וכל חד באפי נפשיה חשיב כלי מעשה:

של אבנים. האבנים והמרגליות נוקבין ומכניסין בהן החוט. טמא מפני החוט של מתכת:

מלא צואר קטנה. בת קטנה ותימה האי שירי קטלא היכי דמי אי דחוט של פשתן וחוליות של מתכת למה לי מלא צואר הא כל חוליא בפני עצמה טמאה ואי בחוט של מתכת וחוליות של מרגליות אפילו נשתברו כולן החוט טמא ואי בחוט של פשתן וחוליות של מרגליות כיון דחוט לאו בר קבולי טומאה משום מרגליות לא נחתא ליה טומאה דה"ל כלי אבנים ואי בחוט של מתכת שנפסק איירי דבעינן שישתייר מן החוט מלא צואר בת קטנה מאי קא מהדר רבי אליעזר אפילו טבעת אחת: