ר"ש משאנץ על משנה כלים יא:ג

עשת. חתיכה גדולה של ברזל כמו עששיות של ברזל דפ' אמר להם הממונה (יומא דף לד:) וכדתניא בפרק הקומץ רבה (מנחות דף כח.) המנורה היתה באה מן העשת:

החררה. עושין מן הנחשת ומן הברזל כמין עוגה כשמבקשים לעשות כלי מזה והיא תחלת הכלי:

סובב של גלגל. מסבבים אופן של עגלה בברזל שלא תשבר כשדשין:

טסין. הם רדידות כדכתיב וירקעו ומתרגם ורדידו (שמות לט):

כני כלים. בסיסי כלים כדכתיב (שם לא) את הכיור ואת כנו:

הגני כלים כמו אוגני כלים. פי' בערוך כמו אזנים יש לכלי אלא שהאזן יוצא מנוף הכלי וההוגן הוא דבר שאינו מן הכלי אלא מסובב עליו כדכתיב ומחולות ומתרגמינן וחינגין:

שחולת. כמו משחילין דריש פ' בתרא דביצה (דף לה:) שנשתייר מן הכלי והשחיל ממנו:

גרודות. שנגרד מן הכלי בשעת עשייתו כדכתיב (איוב ב׳:ח׳) ויקח לו חרש להתגרד בו. טהורין דלא חיישינן בכל הני שמא מכלי טמא באו וכשחזר ועשה מהם כלים חזרו לטומאה ישנה דכל הני לא נראו לקבל טומאה מעולם:

מן הקצוצין. כמו וקיצץ פתילים (שמות לט):

גרוטות. כמו זורקה לבין גרוטותיו דבפרק כל הכלים (שבת דף קכג.) ובפרק הזהב (בבא מציעא דף נב:) שברים וקבוצים הם:

ומן המסמרות. שידוע שנעשו מכלים אע"ג דלא ידעינן אי מכלים טהורים באו או מן הטמאים:

טמאין. כלומר כל הכלים שנעשו מאלו הדברים טמאים הם דשמא מכלים טמאים באו וחוזרים לטומאה ישנה:

מן המסמרות. כלומר מסתם מסמרות שאין ידוע שבאו מכלים ב"ש מטמאין דגזרי הני אטו הני וב"ה מטהרין דלא גזרו. תני"א בתוספתא [ב"מ פ"א] העושה כלים מן העוקל שהוא עשוי להכביד בו את הספינה ומכלי גדול שעשאו לגנוב בו את המכס ר"מ מטמא וחכמים מטהרין. רבי יוסי אומר העושה כלים מן הקצוצות טמא רבי יוחנן בן נורי אומר העושה כלים מן הגרודות טמאין. א"ר אליעזר ברבי צדוק לא נחלקו שמאי והלל על המסמרות שידוע שנעשו מהם כלים שהן טמאין ועל המסמרות שידוע שלא נעשו מהן כלים שהן טהורין על מה נחלקו על הסתם שב"ש מטמאין וב"ה מטהרים. פירוש עוקל כדתנן במס' מכשירין (פ"ה מ"ז) המים העולים בספינה ובעוקל. וכמין עששיות של ברזל עגולות מניחין בספינה תחת אבנים להכבידה ומוליכין אותן ממקום הזול למקום היוקר. לגנוב בו את המכס כשמוליכין ברזל או סחורה נותנים מכס לפי חשבון הליטראות ומן הכלים אין נותנים שעשויין להשתמש וזה עשה כלי גדול וכבד לא מפני שצריך להשתמש אלא להפטר בו את המכס וסופו לשוברו. ומטהרי רבנן כיון דאין רוצה בקיומו. מן הגרודות טמאין לאו למעוטי בקצוצות קאתי דהא במתני' קאמר רבי יוחנן בן נורי אף מן הקצוצות אלא אף מן הגרודות קאמר: