ר"ש משאנץ על משנה חלה ג:י

מעיסת חטין. בשלא הורמה חלתה איירי:

ואם לאו פטורה. דלא בעי אפרושה מינה מידי ואין הטבל אוסרת כיון דליכא טעם:

אם כן למה אמרו הטבל אוסר כל שהוא. דאמרינן לעיל בשיש לו פרנסה מפריש לפי חשבון ובשאין לו פרנסה כל העיסה נאסרת ומוציא על הכל הני מילי במינו אבל שלא במינו כי האי דחטים באורז ונותן טעם וטעמא דטבל בכל שהוא אמרינן בשילהי ע"א (דף ע"ג.) משום דכהתירו דחטה אחת פוטרת את הכרי כך איסורו והא דמייתי התם תניא נמי הכי היינו מתני' דהכא: