ר"ן על שבועות ח:

ואמר שמואל והוא שנדור ובא באותו היום. פי' לשון ובא שכל אותן הימים שהם כיום שמת בו אביו נאסרו עליו שאם היה לו מאותן הימים מותרים בינתים כי אמר הרי עלי שלא אוכל בשר כיום שמת בו אביו לא חייל נדרא [לומר] דבאותם ימים אסורים מתפיס אדרבה בימים מותרים הסמוכים לו מתפיס והכי מוכח פירושא דמלתא בסוף פירקא קמא דנדרים דאמרינן התם [דף יא:] רמא בר חמא הרי עלי כבשר זבחי שלמים לאחר זריקת דמים מהו אי דקאמר בהדין לישנא בהיתרא קא מתפיס אלא כגון דמחית בשר זבחי שלמים גביה ומחית דהיתירא גביה ואמר זה כזה בעיקרו קא מתפיס כלומר באיסור שהיה בו קודם זריקת דמים או בהתירא מתפיס ואתי למפשטה [דף יב.] מהא דתניא אי זהו איסר האמור בתורה ואמר שמואל והוא שנדר באותו היום היכי דמי [לאו כגון] דקאי בההוא חד בשבא דמית ביה אבוה ואע"ג דאיכא חד בשבא דהיתירא טובא וקתני אסור ש"מ בעיקרו מתפיס ומפרקינן דשמואל הכי איתמר והוא שנדור ובא מאותו היום ובעיין התם לא איפשיטא ולענין הלכה הרב אלפסי ז"ל כתב כאן והוא שנדור ובא משמע דס"ל דדוקא משום דנדור ובא הוא הא לאו הכי שרי דבהיתרא קא מתפיס דאע"ג דהתם לא איפשיטא כיון דבסוגיין דהכא אמרי' ובא נקיטינן לקולא והא ודאי לא מכרעת דהכא אמרי' לרווחא דמלתא הכי לאפוקי נפשין מספקא אבל לעולם אימא לך דאפי' בלאו ובא בעיקרו קא מתפיס ואסור והרמב"ם ז"ל פסק בפרק ראשון מהל' נדרים דבעיקרו קא מתפיס ואע"ג דבעיין התם לא איפשיטא נ"ל שהכרעת הרב היתה משום דבסוגיא דהתם אתי רבינא ורבא למיפשט דבעיקרו קא מתפיס וכיון דבתראי נינהו סמכינן עליהון ואע"ג דדחי תלמודא דהתם הנהו שמעתא דידהו לא דחינן מאי דפשיטא להו בהנהו דחיאתה ועוד דבפרק שלישי דנזיר איבעיא לן בעל מעקר עקר או מיגז גייז ולמאי נפקא מינה לאשה שנדרה בנזיר ושמעה חברתה ואמרה ואני ושמע בעלה של ראשונה והפר לה אי אמרת מעקר עקר ההיא נמי אשתראי ואי אמרת מיגז גייז היא אשתראי וחברתה אסורה ומייתינן עליה בגמרא [דף כב.] ת"ש מדתניא בהדיא האשה שנדרה בנזיר ושמעה חברתה ואמרה ואני ובא בעלה של ראשונה והפר לה היא מותרת וחברתה אסורה כלומר דאלמא מיגז גייז ואמרינן עלה מר זוטרא בריה דרב מרי אמר [לאו] היינו דבעי רמי בר חמא הרי עלי כבשר זבחי שלמים מהו כי מתפסי אנשי בעיקרא מתפסי או דלמא בסופא מתפסי כלומר ותפשוט דהכא דבעיקרא דאסורא מתפיס דאם איתא דזה כזה ממש קאמר כי אשתרא קמייתא ה"ל לבתרייתא לאשתרויי דאמר ר"ש התם אם אמרה חברתה הריני כמותך שתיהן מותרות דאע"ג דאין נזירות פחות משלשים יום הכי קאמרה כשתהא מותרת אף אני אהא מותרת ויבטל הנזירות למפרע מעלי אי משום דלא אפשר בלאו הכי אי נמי כמותך שאני ומעיקרא דחינן ליה התם בגמרא ובתר הכי אמרינן איכא דאמרי היינו דרמי בר חמא ובודאי צ"ל דהאשה שנדרה בנזיר ובעיא דרמי בר חמא לא שוו לגמרי אהדדי דהא בפ"ק דנדרים אמרינן דאפי' היכא דמחית גביה בשר זבחי שלמים לאחר זריקת דמים ואיתפיס ביה אחרינא מספקא ליה לרמי בר חמא דלמא בעיקר קא מתפיס ואשה שהתפיסה בחברתה שהפר לה בעלה של ראשונה [כבר] פשיטא דלא מיתסרא וא"ה לא קשיא דבתר זבחי שלמים לאחר זריקת דמים מפני שעדיין דין שלמים עליו שייך למימר שפיר בעיקרו מתפיס אבל באשה לאחר שהפר לה בעלה כבר נתבטל לגמרי כל רושם נדר שעליה ואפי' נימא דבעיקרא מתפיס אין כאן התפסה כלל. וצריכין לומר עוד דאע"ג דהתם בנדרים מדכרינן בבעיא דרמי בר חמא לאחר זריקת דמים לרבותא אמרינן הכי לומר דאי בעיקרו מתפיס אפי' היכא דמתפיס בבשר זבחים לאחר זריקת דמים מיתסר אבל אין ה"נ דמספקא ליה לרמי בר חמא אי אתפיס בבשר זבחי שלמים קודם זריקת דמים אי משתרי ההוא מידי דאתפיס ביה לאחר זריקת דמים של שלמים דעיקר ספיקיה בהא תליא אי מאן דאמר זה כזה בעיקרו בלבד קא מתפיס ולא שרצה להשוותם שיהיה השני ניתר לאחר התירו של ראשון אלא ה"ל כאומר בשלמים או דלמא להשוותם נתכוון ולומר זה כזה הלכך מיפשטא שפיר בעיא מאשה שנדרה בנזיר ואתפיסה בחברתה קודם שהפר בעלה של ראשונה דאמרינן דאפי' בתר הפרה חברתה אסורה ועוד דהתם בגמרא מעיקרא הוא דמדכרינן הרי עלי כבשר זבחי שלמים לאחר זריקת דמים מהו אבל בתר הכי לא מדכרינן ליה אלא אמרינן כגון דמחית זבחי שלמים קמיה ומחית דהיתרא גביה ולפיכך אפשר דמאי דאמרינן מעיקרא לאחר זריקת דמים מהו היינו אף לומר מהו דינו של שני לאחר זריקת דמים של ראשון דאמרינן אי בהיתרא מתפיס היינו לומר דבהיתירא נמי מתפיס או שמא תפשו זה הלשון לאשמועינן דאפי' היכא דמחית זבחי שלמים קמיה לאחר זריקת דמים אע"ג דליכא לאתפוסי אלא בהיתרא מספקא לן אי בעיקרו מתפיס ומ"מ כיון דסתמא במסכת נזיר מסקינן דהיינו דרמי בר חמא אית לן למיפשט מינה בעיא דקושטא דמלתא דבעיקרו מתפיס זה דעתי אבל הרמב"ן ז"ל כתב בהלכות נדרים דאע"ג דבעיין לא איפשיטא בדוכתא מסקינן במסכת נזיר דבסופה מתפיס ונראה שכתב כן מדאיבעיא לן התם בפרק (ג') [ד' דף כא.] דנזיר במי שאמר הריני נזיר ושמעו חביריו זה אחר זה ואמרו ואני ואני אי כל חד בחבריה קא מתפיס או דלמא בקמא מתפיס והוינן בה טובא ובתר הכי פשטינן דכל חד בחבריה קא מתפיס ולא בקמא מדתניא הותר האמצעי הימנו ולמעלה אסור הימנו ולמטה מותר ואי כולהו בקמא קא מתפסי אין ההיתר נמשך כלל לאותן של אחריו אלא ודאי אמרינן דבסופא מתפיס דהיינו בהיתרא. ונראה שדעת הרב ז"ל היינו דלא סמכינן אההיא סוגיא דרמי בר חמא מפני שהיה נראה לו ז"ל שהיא סוגיא מתחלפת עם זו שבנדרים [דף יא: ודף יב.] באותן הטעמים שכתבתי ולפיכך לא סמך עליה וסמך על סוגיא זו דאיתמר לעיל מינה דאיפשט מינה איפכא דבסופה קא מתפיס ותמהני אם כדבריו למה לא הביאו הני שמעתין דמייתי' התם למיפשט ההיא בעיא [בפ"ד דנזיר] הכא במסכת נדרים למפשט בעיא דרמי בר חמא והיאך אפשר ששם בפ"ד דנזיר דמיפשטא מהתם בעיא דרמי בר חמא להתירא ולא מדכרינן ליה לדרמי בר חמא כלל ובסוגיא הסמוכה לה מאחריה [דף כב:] מסקינן היינו דרמי בר חמא ומיפשטא לאיסורא זה ודאי אי אפשר לפיכך נראה דרמי בר חמא מיפשטא לאיסורא במסקנא דהתם ומה דמסקינן בבעיא קמייתא דכל חד דחבריה מתפיס אינו ענין לרמי בר חמא דהתם שאני דגופין מחולקים נינהו ומשום הכי מאן דאמר ואני אההוא דסמיך ליה משמע ואע"ג דביום שמת בו אביו איכא ימים מוחלקים שאני התם דדמיונו של יום כלל את הכל ועוד שהוא מזכיר בפירושו יום שמת בו אביו ומשמע דבעיקרו מתפיס ואין דבר שמספק על פסק זה אלא מאי דמייתינן הכא דנדור ובא ואע"פ שכבר כתבתי דאיכא למימר דלרווחא דמלתא נקטינן לה הכי לאפוקי נפשיה מספיקא לא דייקא כולי האי דה"ל למימר ואמר שמואל והוא שנדור באותו היום אבל ללישנא דוהו שנדור ובא משמע דבדוקא איתמר ולאפוקי כולהו גווני אחריני ואכתי לא עדיף האי דיוקא כולי האי למידחי מיניה סוגיא דאיתמרא בהדיא דהא איכא לדחויי דלישנא דוהוא לאפוקי דבר האסור אתמר א"נ נדר לחודיה בלא התפסה על הדרך שכתבתי למעלה ומש"ה מחוורתא דפיסקא דבעיקרו מתפיס וכדעת הרב רבינו משה בר מיי':

גרסינן בגמרא כיום שמת בו אביו פשיטא. כלומר דכיון דטעמא משום דנדור ובא הוא מיתת אביו למה הוזכרה כאן וכי משום דמת אביו מגרע גרע איסורו ומפרקינן דיום שנהרג בו גדליה בן אחיקם איצטריך ליה הא נמי פשיטא מהו דתימא הואיל דכי לא נדר נמי אסור לא מתפיס בנדר הוא קמ"ל דכיון דמדרבנן הוא דאסור כי נדר חייל עליה איסור נדר וכי מתפיס קאי בלא יחל דברו כך היא גירסת הספרים ורש"י ז"ל כתב דלא גרסינן אלא קמ"ל ותו לא מידי משום דאפי' מיתסר מדאורייתא נדרים חלים ע"ד מצוה כדבר הרשות ויש לקיים הגירסא דכי אמרינן נדרים חלין ע"ד מצוה ה"מ בביטול מצות עשה אבל בקיום מצות ל"ת לא וטעמא דמלתא דכי נדר לבטל מצוה הרי נדרו חדש עליו איסור שמתחלה היתה אותה מצות מוטלת עליו ועכשיו אסורה והנדרים יש להם כח לחול על דבר מצוה כדאיתא לקמן (נדרים דף טז.) אבל נדר לקיים מצות ל"ת אין זה איסור חדש עליו [מחמת] נדרו שיחול על דבר תורה ואע"פ שהשבועות חלות לדעת ר' יהודה בן בתירא אף בקיום מצות ל"ת כדאיתא בפרקין [דף כז.] התם היינו טעמא מפני שחדשו חיוב קרבן משא"כ בנדרים הלכך דוקא משום דכיון דמדרבנן הוא הא מדאורייתא אין הנדר חל עליו וכן דעת הרז"ה ז"ל והביא סמך לדבר דמקשינן בסוף מכות גבי הא דתנן [דף נא:] יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמנה לאוין ולחשוב נמי דאמר שבועה שלא אחרוש בין בחול בין בי"ט ומפרקינן האי תנא איסור כולל לית ליה ואם איתא דנדרים חלים בקיום מצות לא תעשה ליחשוב קונם שלא אחרוש בי"ט כענין ששנינו (בה"ש) קונם פרה שאני חורש בה לעולם אלא ש"מ דבקיום מצות לא תעשה אין חלים ואי תימא והא תנן בפ"ב דנדרים [דף יז.] יש נדר בתוך נדר ואמאי והא כיון שנדר חדא זימנא ה"ל מושבע מהר סיני במצות לא תעשה ואפ"ה חייל עליה איסור נדר י"ל דלא אמרו אלא באיסור הבא מעצמו כגון נדר ושבועה דרבינהו רחמנא מדכתיב נזיר להזיר מכאן שהנזירות חלה על הנזירות כדאיתא התם אבל איסור לא תעשה של תורה אין נדר חל עליהם ועוד שכבר פירשתי שם פירוש אחר לומר דכי תנן יש נדר בתוך נדר לאו לחייבו שתים על אכילה אחת קאמר כמו שכתבתי שם בס"ד. ואחרים אומרים שכיון שהנדרים חלים על דבר מצוה [בבטול מצוה] אף בקיום איסור לא תעשה חלים ואם עבר על אותו איסור עבר ג"כ על בל יחל והכי מוכח בירושלמי בפרקא קמא דנדרים דגרסינן התם בככר אחד דכיון שהזכיר עליו שבועה עשאו ממש כנבלה מכאן ואילך [הוי] כמו חל שבועות על האיסורין ואין שבועות חלות על האיסורין ואמר רבי יודן והוא שהזכיר נדר ואח"כ הזכיר שבועה אבל אם הזכיר שבועה ואח"כ נדר הנדרים חלים על האיסורין וההוא דמכות הכריעו דהתם תנא ושייר טובא ודמפרקינן האי תנא איסור כולל לית ליה יגדיל תורה ויאדיר הוא אבל לעולם נדרים חלים בקיום האיסור ואעפ"כ יש לקיים גירסא זו שגורסים בשמועתנו כיון דמדרבנן הוא לומר שאילו היו מדאורייתא כי מתפיס בההוא יומא בעיקר איסוריה קא מתפיס והוי מתפים בדבר האסור ולא בדבר הנדור אע"פ שהנדר חל על אותו יום אבל כיון דלא מיתסר אלא מדרבנן ודאי כי מתפיס בחמור שבו הוא מתפיס דהיינו נדר והוי מתפיס בדבר הנדור וכן נראה פי' זה מדברי רב האי גאון ז"ל בתשובה וכן דעת הרמב"ן ז"ל. ושמעינן משמעתין שהנודר מגבינה שלכותים וסתם יינם ושמנו של גיד והתפיס בהן מתפים בדבר הנדור מיקרי ולא בדבר האסור: