ר"ן על שבת ח:

גמ' מאי רובו אמר רב רוב כל אחד ואחד. רוב כל עץ ועץ ולא תימא כיון שאחז ברוב העצים מותר:

ושמואל אמר כדי שלא יהא צ"ל הבא עצים דקים ונניח תחתיהן. להעביר את אלו:

עץ יחידי. שהוא עבה:

רוב עוביו. שיכנס האור ברוב עביו מתוכו רוב היקפו. מבחוץ קנים צריכין רוב. מדורה של קנים צריכה רוב משום דמיבדרן:

אין צריכין רוב. דכיון דניצתה אור במקצתן הולך ואוחז בכולן וכן גרעינין:

חותלות. כלים שעושין מלולבי תמרים:

אדרבה איפכא מיסתברא. דבלא אגדן אין צריכין רוב לפי שאין כבין אלא דולקים והולכין אבל אגדן צריכין רוב לפי שיש לחוש שמא יכבו לפי שאין השלהבת יכולה ליכנס בהן וכן נמי גרעינין שנתנן בחותלות לפי שצבורים יחד ובגמרא נמי אמרינן דהמדליק את הפתילה נמי צריך שידליק ברוב היוצא:

ארבע מדורות אין צריכין רוב. דמיד שהתחילו לידלק נדלקין כולן והולכין:

גפת. פסולת של זיתים ושל שומשמין:

רבב. שומן:

קירה. שעוה:

גבבא. מה שמגבבין מן השדה:

סליקו להו יציאות השב ת

במה מדליקין ובמה אין מדליקין. לעשות פתילה כלהני דמתני' מפרש בגמרא:

לא בזפת ולא בשעוה. לאו לענין פתילה קאמר אלא לתתן במקום שמן וכל הני דמזפת ואילך פסול שמנים הם:

וחכמים אומרים אחד מבושל ואחד שאינו מבושל. בגמרא פריך היינו ת"ק ומשני איכא בינייהו דרב ברונא אמר רב דשרי בגמרא חלב מהותך ע"י תערובת שמן כל שהוא ולא מסיימי כלומר שאינו ניכר מי האוסר ומי המתיר:

גמ' עץ בעלמא הוא. ופשיטא דלא חזי לפתילה אלא למדורה:

עמרניתא. כמין צמר יש בין קליפתו לעץ:

כיתנא דדייק ולא נפיץ. דכיון דלא נפיץ אין השמן נמשך אחריו:

נפיץ. באותן מסרקאות של ברזל:

גושקרא. על שם שהוא פסולת של משי העשוי ככובעים והוא בית התולעת דפסולת מקרי גושקרא וגם פת סובין נקראת כן במסכת גיטין [דף נו.]:

אחוונה. ערבה ויש כמין צמר בין קליפה לעץ:

שברא. מין עשב ארוך:

אוכמתא דארבי. ספינה המתעכבת במקום א' במים גדל ירקרוקות סביב שוליה מבחוץ:

תנא עד כאן פסול פתילות. עד בירוקה שעל פני המים פסול פתילות מכאן ואילך פסול שמנים שלא יתן חתיכות זפת או שעוה בנר במקום שמן:

שעוה איצטריך ליה. לפי שרגילין לעשותה כמין פתילה ארוכה והפתילה בתוכה כמו שאנו עושין מהו דתימא בפתילה נמי [קא סבר] דאפילו כעין נרות שעוה שלנו יהא אסור להדליקן:

קמ"ל. מכאן ואילך פסול שמנים שאינו אסור אלא בשנתן השעוה והזפת בנר כמין שמן אבל בשחברן יחד ועשה מהן פתילה מותר דנמשך הוא יפה אחר הנר ומכאן יש להתיר נרות שעוה בשבת וכן התירו בתוספות וכן דעת ה"ר יונה ז"ל אבל חכמי נרבונה היו אוסרין והיו מפרשים כן מהו דתימא לפתילה נמי לא שאפילו שם נר שעוה בנר של שמן יהא אסור קמ"ל מכאן ואילך פסול שמנים דכיון שיש בו שמן מותר אבל נר של שעוה בלא שמן אסור להדליק ולא מיחוור שאם אסור להדליק בלא שמן אפילו הניחו בשמן נמי אסור כדאמרי' לקמן [דף כא. ע"ש] דעירב דבר שמדליקין בו עם דבר שאין מדליקין בו אין מדליקין אלא ודאי כי לא הניחו בשמן נמי שרי כך העלו התוספות אבל נמצא בתשובות רבינו שרירא גאון ורב אלפסי ז"ל דנר של שעוה אסור להדליק בו וכן דעת הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות:

כל אלו שאמרו אין מדליקין בהן בשבת אבל עושין מהן מדורה. היסק גדול שהאחד מבעיר את חבירו:

לא אסרו אלא לעשותה פתילה לנר בלבד. כדמפרש טעמא בסמוך:

עוף אחד יש. ומחלבו נותנין בנר ודולק:

משחא דקזא. שמן העשוי מגרעיני צמר גפן שקורין קוטון:

לפי שהאור מסכסך בהן. אינה נכנסת תוך הפתילה אלא סביב מבחוץ כמו סכסכה אבניו (ב"ק ד"ו.):

אין נמשכין. ואתי להטות:

שמן כל שהוא. הניתן בתוכו ממשיכו אחר הפתילה:

לפי שאין מדליקין. בעיניה גזרו הא אטו הא ל"א שאין דולקין היטב: