ר"ן על נדרים עט.

שהשתיקה מקיימת - כל ששתק כל יום שמיעה:

קיים בלבו קיים - שאין צריך להוציא בשפתיו:

הפר בלבו אינו מופר עד שיוציא בשפתיו - ונראה בעיני דילפינן לה משתיקה דיום שמעו שהיא מקיימת דטעמא מאי משום דכיון שעבר יום שמיעה ולא הפר גלי אדעתיה שהוא רוצה בקיומו של נדר אלמא כל שבלבו לקיימו סגי אלא דיהיב ליה רחמנא כל ההוא יומא להפרה משום דעד דערבא שמשא לא מוכח מידי שיהא רוצה לקיים דדלמא בתר הכי מפר לה כיון דבתר דעתיה בלחוד אזלינן ומינה דכל שקיים בלבו קיים לאלתר דהוה ליה כאילו עבר יום שמיעה וכי אמרינן הכא הפר בלבו אין הפר דווקא דלא אמר לה טלי אכלי אבל היכא דאמר לה הכי סגי וכדכתיבנא לעיל (נדרים דף עד:):

קיים אין יכול להפר הפר אין יכול לקיים - להא מילתא לא חמירא הקמה מהפרה ולא הפרה מהקמה ולאו משום חומר נקטינהו אלא כיון דאשמעינן דיני הקמה והפרה מני הא נמי בהדייהו:

מאי לאו בשותק על מנת למיקט - ואפ"ה קתני שהשתיקה מקיימת כל שעבר יום שמיעה: