ר"ן על נדרים לח.

מתני' וזן את אשתו ואת בניו - אפי' כרבנן אתיא דבתורת מצוה עסקינן ולא בתורת פרעון של בעל שחייב במזונותיהם ואע"ג דהמודר מתהני שאינו צריך לתת להם מזונות ההיא הנאה דממילא היא:

ולא יזון את בהמתו בין טמאה בין טהורה - דמהנהו הוא ממש מפני שמעלה בדמים:

ר' אליעזר אומר זן את הטמאה - כדמפרש ואזיל שכיון שאין בה למודר הנאת אכילה אינו נהנה במזונותיו של מדיר:

וגופה שלו - לאכילה. הלכך אי מפטם לה מהני ליה: