ר"ן על קידושין לג.

לא שנו אלא בכשרין. משמע דהיינו סתם בני אדם שלא הוחזקו בפריצות ואע"ג דבגמ' [דף פא.] אמרי' דאהדר ליה שמואל לרב יהודה דכי אמרי' בכשרי' שפיר דמי לאו כגון אנן אלא כגון ר"ח בן פפי מדת חסידות היתה שלא היה מחזיק עצמו בכשר אבל הר"ם במז"ל כתב בפרק כ"ב מהלכות איסורי ביאה לא תתיחד אשה אחת אפי' עם אנשים הרבה וכו' משמע דס"ל דמדינא קאמר [ומשום דלא שכיחי כשרים כר' חנינא בר פפי לא חשש לכתוב היתר כשרים] ותמהני א"כ למה כתב בסמוך לה ההיא דאנשים מבחוץ ונשים מבפנים כמו שאכתבנה בסמוך שנראה שאין לה ענין אא"כ אשה אחת מותרת להתיחד עם סתם ב' אנשים:

מעשה היה והוציאוה עשרה במטה. בחזקת שהיא מתה וקלקלו עמה ואשת איש היתה:

דמחברי עשרה וגנבי כשורא. שישבו משוי לעשרה:

מלקין על היחוד. מכת מרדות:

ואין אוסרין. אשת איש על בעלה מחמת יחוד:

ל"ש. דמלקין אותה:

מוציא לעז. שיאמרו ראוה שזינתה ולפיכך הלקוה והאידנא ליכא מיתת ב"ד למקטלינהו:

מלקין על לא טובה השמועה. משיצא קול עליו שהוא עובר עבירות מלקין אותו דלא טובה השמועה לאו הוא דכתיב בבני עלי אל בני לאו יש כאן על כי לא טובה השמועה וגרסי' בגמ' מר זוטרא מותיב אפסירא על כתפיה ומקרי ליה אל בני כלומר קורא לפניו אל בני לא טובה השמועה להודיע שעל לאו זה הוא לוקה אפסירא קבישטר"י בלע"ז:

בעלה בעיר אין חוששין לה משום יחוד. להלקות דמסתפי מבעל דילמא השתא אתי:

גרסי' בגמ' [דף פא.] אמר רב כהנא אנשים מבחוץ ונשים מבפנים אין חוששין משום יחוד אנשים מבפנים ונשים מבחוץ חוששין לה משום יחוד במתניתא תנא איפכא [אמר אביי השתא דאמר רב כהנא הכי ותנא במתניתא איפכא] אנן נעביד לחומרא וה"פ אנשים מבחוץ. כלומר בבית החיצון ונשים מבפנים אין חוששין משום יחוד. לפי שהחצונים אין להם דרך לפנים ואיך יתייחד אחד עם הנשים אבל הפנימים יש להם דרך לחוץ הלכך אנשים בפנים ונשים מבחוץ חוששין שמא יצא אחד מהם ויתייחד עם הנשים ובמתניתא תנא איפכא דאנשים בחוץ ונשים בפנים חוששין שמא יכנס האחד בפנים ולא ירגישו בו חבריו אבל אנשים בפנים ונשים בחוץ אין חוששין שמא תכנס שאם תכנס היא בפנים לא איכפת לן דאשה מתייחדת עם שני אנשים ואם אחד מהם יוצא לחוץ לבין הנשים אין זה ייחוד דמסתפי שמא יצא אחד מחביריו אחריו שהרי דרך הפנימים על החצונים:

מתני' בזמן שאשתו עמו וכו' מתייחד אדם עם אמו ועם בתו. כדאמרי' לעיל לומר לך בן מתייחד עם אמו וה"ה לאב עם בתו:

וישן עמהן. הבן עם אמו ובעודו קטן קאמר דישן עמה בקירוב בשר כדמפרש ואזיל:

הגדילו זה ישן בכסותו כו'. וכן הבת עם אביה בעודה קטנה:

גמ' מתייחד אדם עם אחותו. לפרקים אבל אינו דר תמיד בייחוד אצלה בבית:

ודר עם אמו או עם בתו. דלא תקיף יצרא עלייהו דאהנו ביה אנשי כנסת הגדולה דלא מגרי בקריבתא (סנהדרין דף סד.) מכי כחלינהו לעיניה ובגמ' פרכינן עליה דשמואל ממתני' מתייחד אדם עם אמו ועם בתו ומסקי' דתנאי היא וה"ל סתם במתני' ומחלוקת בברייתא והלכה כסתם ולפיכך פסקה הר"ם במז"ל כן בפ' כ"ב מהל' אסורי ביאה ובמתני' דלקמן [דף פב.] נמי תנן ר' יהודה אומר לא ירעה רווק בהמה ולא ישנו שני רווקים בטלית אחת וחכמים מתירין וגרסי' עלה בגמ' תניא אמרו לו לר' יהודה לא נחשדו ישראל לא על משכב זכור ולא על הבהמה וליכא למימר סתם ואח"כ מחלוקת הוא דברישא תנן מתייחד אדם עם אמו ומשמע דכ"ש עם בהמה מדאמר שמואל ואפי' בהמה [ולא פליג ר' יהודה] דדלמא רועה שאני מפני שהוא רואה תמיד ברביעתה ומ"ה א"ר יהודה לא ירעה רווק זה נראה לי אבל תמהני משום דחזינן בגמ' אמוראי טובא דמשמע דסברי להו כשמואל דאביי מכלי להו מכולי דברא ורב ששת מעבר לה נהרא ורב חנן א"ל בתמיה לרב כהנא לא סבר לה מר אפי' עם בהמה וא"ל לאו אדעתאי אלא שהר"ם במז"ל כתב בפ' כ"ב מהל' איסורי ביאה דמדינא שרי וחכמים הללו ממדת חסידות היו נוהגין כן [וכן כתבו בתוס']:

[דף פא:] אמר רבא מתייחד אדם עם שתי יבמות. נשי שני אחין ששונאות זו את זו כשתי צרות שדואגות שמא תפול לייבום לפני בעלה ותעשה לה צרה וכן אשה וצרתה ואשה וחמותה ובת חמותה ובת בעלה כולן שונאות זו את זו וטעמא מפרש ביבמות בפ' האשה שהלכה [דף קיז.]:

שיודעת טעם ביאה. כלומר מה היא ביאה שתדע לספר הדברים בשוק:

ואינה מוסרת עצמה לביאה. מתוך שהיא קטנה עדיין לא לבשה יצר הרע הילכך אין כאן משום דעת קלה ושוב לא תהא נוחה להתפתות:

תינוקת בת ט' שנים. כדמסיים סיפא דכי איכא שדים נכונו ושערך צמח הוא דמגרו בה וסבר לה כמ"ד (בנדה ד' מו.) בת ט' שנים ויום אחד שהביאה שתי שערות סימן הם מכאן ואילך אבל קודם לכן שומא בעלמא:

ותינוק בן י"ב שנה ויום אחד. קרי ליה הגדיל ולא ישן עוד בקירוב בשר:

וזה וזה. בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא בתינוקת בעינן שדים נכונו בסימני נערות בסימנין שבדדיה דהיינו בוחל כדתנן במס' נדה (דף מז.) בוחל אלו ימי הנעורים. ושערך צמח אלא ללישנא קמא אי אתיא ב' שערות מט' שנים ולמעלה הוי סימן גמור וללישנא בתרא הוי שומא עד בת י"ב שנה ויום אחד:

בושה לעמוד לפניו ערומה. בידוע שיש בה יצר טעם ביאה ובהלכות כתוב לא שנו אלא שבושה ובספרים שלנו כתוב לא שאנו אלא שאינה בושה וכן בפרק כ"א מהלכות אסורי ביאה:

אמר רבא לא אמרן אלא דמקדשה. תמהני דבגמ' הכי גרסינן רב חנן איקלע לבי רב חסדא חתניה שקלה לבת ברתיה אותבה בכנפיה א"ל לא סבר לה מר דמיקדשה א"ל עבר מר אדרב דאמר רב אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמר אני רוצה בפלוני א"ל ומר נמי עבר אדשמואל דאמר שמואל אין משתמשין באשה א"ל אנא כאידך סבירא לי הכל לשם שמים. כלומר לעשות קורת רוח לאמה שאני מחבב את בתה ומעשה זה אע"פ שהביאוהו על משנתינו נראה שאין לו ענין לישן עמהן בקירוב בשר דתנן ועוד דבתו תנן בת בתו לא תנן ובהאי עובדא נמי לא מזכרינן רבא כלל ועוד שפשט מעשה זה מראה דהיכא דמיקדשה אע"ג דליכא שדים נכונו ואפי' בבתו אסור אם בתו ובת בתו שוות בדינן אבל נראה שגרסא אחרת היתה לו לרב אלפסי ז"ל:

מתני' לא ילמד רווק סופרים. רווק. פנוי בלא אשה:

סופרים. מלמדי תינוקות. כלומר לא ירגיל רווק עצמו להיות מן המלמדי תינוקות ובגמ' מפרש טעמא:

וכן לא תלמד אשה סופרים. לא תרגיל עצמה להיות מן מלמדי תינוקות:

אף מי שאין לו אשה. מפרש בגמ' אף מי שיש לו אשה ואינה שרויה אצלו:

לא ירעה רווק את הבהמה. שלא יתאוה לה:

ולא ישנו שני רווקים בטלית אחת. שלא יבואו לידי משכב זכור:

וחכמים מתירין. שלא נחשדו ישראל על הזכור ועל הבהמה:

וכל שעסקו עם הנשים. שמלאכת אומנתו נעשית לנשים והנשים צריכות לו:

לא יתיחד עם הנשים. ואפי' עם הרבה נשים לפי שלבו גס בהן וכולן מחפות עליו ואילו איניש אחרינא עם שתי נשים תנן אבל שלשה או ארבע שפיר דמי כך פרש"י ז"ל אבל בפ' כ"ב מהלכות איסורי ביאה כתוב אפילו איש שעסקו ומלאכתו עם הנשים אסור להתיחד עמהן ואחרים פירשו דמשום דתנן דאשה אחת מתיחדת עם שני אנשים קתני הכא דכל שעסקו עם הנשים לא יתיחד עמהן ואפילו הן [נשים הרבה] :