ר"ן על קידושין לא:

וגרסי' בגמ' [דף עו:] אמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר"מ כלומר דמתניתין ר"מ היא אבל חכמים אומרים כל משפחות בחזקת כשרות הן עומדות אמר רב חמא אמר רב ואם קרא עליה ערער צריך לבדוק אחריה כלומר אפי' לרבנן. וערעור זה פרש"י שקראו עליה שני עדים שמץ פסול ולא שמעידים עדות גמורה אלא יציאת הקול והר"ם במז"ל כתב בפ' תשעה עשר מהלכות איסורי ביאה דהיינו כשהעידו שנים שנתערב בה אחד מפסולי קהל או מפסולי כהונה ואפשר דכי בעינן קריאת ערעור דוקא בחשש ממזרות מפני שמכירין ישראל ממזרין שביניהם אבל בחשש חללות אפי' לא קרא עליה ערעור צריך לבדוק וכן דעת הר"ם ב"ן ז"ל ואחרים אומרים דלרבנן דקי"ל כוותייהו אפי' בחללות א"צ לבדוק כל זמן שלא קרא ערער:

גרסי' בגמ' [שם] אושפיזיכניה דרב אדא בר אהבה גיורא הוה והוה מנצו איהו ורב ביבי מר אמר אנא עבידנא שררותא דמתא ומר אמר אנא עבידנא שררותא דמתא אתו לקמה דרב יוסף אמר להו תנינא שום תשים עליך מלך מקרב אחיך כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך. כלומר מרבויא דמשימות דקרא קא יליף שום תשים וגו' מקרב אחיך תשים דמשמע כל משימות ואפי' שררה קטנה וא"ל רב אדא בר אהבה ואפי' אמו מישראל א"ל אמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה:

מתני' בת חלל זכר. דוקא נקט כדקתני ואזיל דבת חללה שנשאת לישראל כשרה לכהונה:

לעולם. בת בנו ובת בן בנו עד סוף כל הדורות של חללים זכר בן זכר בת האחרון פסולה כבת הראשון אבל בת בתו מישראל כשרה דלא חמירא בת חלל מחללה דאמרי' בתה של חללה מישראל כשרה לכהונה:

ישראל שנשא חללה בתו כשרה. וטעמא מפרש בגמ'. ודוקא ישראל אבל כהן שנשא חללה בתו חללה דכל ולד הנולד בביאת איסור כהונה הוי חלל:

חלל שנשא בת ישראל בתו פסולה בגמ' פריך הא תנא ליה רישא ומפרקי' איידי דתנא ישראל שנשא חללה תנא נמי חלל שנשא בת ישראל:

בת גר זכר. אפי' מישראלית:

כבת חלל זכר. ופסולה לכהונה אבל בת גיורת מישראל כשרה וטעמא דכולהו תנאי דפליגי בגיורת מפרש בגמ':

גמ' אי נימא פסולה לו. ואפי' הוא ישראל אם ביאתו בעבירה שאינה של ממזרת הוי הולד חלל:

והרי מחזיר גרושתו. משנשאת לאחר:

דפסולה לו. דכתיב לא יוכל בעלה הראשון:

ובניה כשרין. בתו כשרה לכהונה אם ישראל הוא:

היא תועבה. כלומר בעונש עברה:

והרי אלמנה לכהן גדול וגרושה לכהן הדיוט שמתחללת בביאתו וכן זונה מביאת פסולין שבא עליה כהן הדיוט נקראת חללה ללקות עליה כהן משום חללה דכל איסור כהונה עושה אותה חללה בביאתו:

ה"ק אי זו היא חללה המוזכרת בתורה שעיקרה משמעות המקרא שכתוב חללה לא יקחו וא"צ לפרש מדברי סופרים דמקרא נפקא בהדיא:

כל שנולדה מאיסור כהונה דסתם חלל היינו נולד מפסולי כהונה כדכתיב לא יחלל זרעו אבל חללה הנעשית ע"י ביאה הוצרכו לדרוש בה מקראות כגון זה שהיה כשר ונתחלל כדאיתא בגמ' לעיל מהא:

ישראל שבא על אחותו משוי לה זונה. פשיטא לן דזונה משוי לה דהא נבעלה בעילה פסולה ואסורה לכהן משום זונה אלא הא מיבעיא לן חללה משוי לה ללקות עליה כהן משום חללה או לא:

לכהן גדול מיבעיא. והלא מהדיוטותו נאסרה עליו: