ר"ן על קידושין ל.

קרינא ביה וילדו לו. שמתייחס אחר אביו:

לא קרינא ביה וילדו לו. אלא אחריה הוא מתייחס ובגמרא פרכינן אי הכי שפחה נמי דולדה כמוה תיפוק לה מהאי קרא דהא לא קרינא ביה כי תהיין כדכתיב עם הדומה לחמור וקרא דהאשה וילדיה למה לי ומהדרינן דאין ה"נ ומוקמינן ההוא קרא לדרשא אחריתי:

מתני' יכולין ממזרים ליטהר. מפסול זרעם שלא יהיו זרעם ממזרים:

בנה עבד. ואינו ממזר דהא רבינן וולדה כמוה:

בן חורין. ומותר בישראלית:

הרי זה עבד וממזר. בגמ' יליף טעמא:

גמ' לכתחלה קאמר. ממזר נושא שפחה דקסבר כי כתיב (דברים כ״ג:י״ח) לא יהיה קדש בישראלים כשרים כתיב ולא בממזר:

או דיעבד קאמר. ממזר שנשא שפחה אבל לכתחלה לא ישא דהא ישראל הוא וקרינא ביה לא יהיה קדש ומתרגמינן לא יסב גברא מבני ישראל אתתא אמה ושפחה הרי היא כבהמה וביאותיה הפקר וקדשות ואסיקנא לכתחלה קאמר וא"ת ממזר אמאי מותר בשפחה שהרי חייב הוא בכל לאוין שבתורה ומחויב בשאר לאוין דחיתון שהרי אסור הוא בעובדת כוכבים ומאי שנא ממשוחרר דאסור אפילו בשפחה כדאמרינן בפרק השולח (דף מא.) לישא שפחה אינו יכול תירץ ר"ת ז"ל דלאו דשפחה שאני דלא אמר רחמנא לא תקח שפחה ומדאפקיה בלשון לא יהיה קדש משמע שאין ממזר בכלל שכיון שיצירתו בעבירה קדוש ועומד. הוא:

ודוקא ממזר לשפחה וכו' דעבד אין לו חייס. ואינו מתייחס אחר אביו דכתיב עם הדומה לחמור כבהמה שאין הולד כרוך אחר האב והלכך אי מנסבא לעבדא לא מהני מידי:

והיינו דא"ר יהושע בן לוי כסף מטהר ממזרים נראה שהרב אלפסי ז"ל היה מפרש אותה שהממזר יכול ליטהר בכספו שיקח שפחה וישאנה אבל אין נראה משמעותה כן בפ' עשרה יוחסין:

הדרן עלך האומר

עשרה יוחסין עלו מבבל. כשעלו בני הגולה ובגמ' [דף סט.] מפרש דלהכי תני עלו מבבל ולא תנא עלו לארץ ישראל לאשמועינן שמשפחות שבבבל מיוחסות הן שהפריש עזרא כל הפסולין משם והוליכן עמו לארץ ישראל:

חללי. כהנים שנולדו מן הפסולות לכהונה:

חרורי. משוחררין:

נתיני. גבעונים שמלו בימי יהושע ואמרינן ביבמות (דף עח:) דוד גזר עליהן ולפי"ז איסור נתינים אינו אלא מדבריהם וזו שאמרו בהרבה מקומות בתלמוד ממזרת ונתינה לאו דוקא דאיסור נתינה דרבנן בעלמא הוא אלא דאגב גררא דממזרת שנו נתינה כשם שסמכו חלוצה לגרושה אע"פ שאיסור חלוצה אינו אלא מדברי סופרים ולפי זה לא קי"ל כרבא דאמר התם בפרק הערל (דף עו.) דלאו דחתנות דכתיב בז' עממין בגרותן נמי הוא אלא על מי שנתגייר מהן מותר לבא בקהל מיד חוץ מן הנתינים מפני שדוד גזר עליהם וזהו דעת הר"מ במז"ל בפרק י"ב מהלכות איסורי ביאה אבל אחרים סוברים דז' עממין בגרותן נמי אסירי וכדרבא מיהו דוקא אותן המתגיירין בעצמן אבל בניהם מותרין שהרי לא מנה בהם הכתוב דורות ובא דוד וגזר על הנתינים לעולם ונתינה דכוליה תלמודא היא אחת מז' עממין שנתגיירה שאסורה מה"ת בלאו דלא תתחתן בם ואף רש"י ז"ל עצמו כתב בפ"ד מיתות עובד כוכבים בלא תתחתן בם וכן הנתין דהוא מן הגבעונים וכן כתב בפ' ואלו הן הלוקין:

שתוקי ואסופי. מפרש להו ואזיל איזהו שתוקי וכו':

לויי וישראלי חללי גרי וחרורי מותרין לבא זה בזה אבל כהני בחללי וגרי וחרורי לא שחללה בלאו וגיורת ומשוחררת בחזקת זונה הם:

גרי וחרורי ממזרי וכו' מותרין לבא זה בזה. דקסבר קהל גרים לא איקרי קהל ולא הוזהרו ממזרים [אלא] לבא בקהל :

אבל לויי וישראלי וחללי בממזרי לא ושתוקי ואסופי ספק ממזרים הם ומותרים להתערב בממזרים כדאמרינן בגמרא (דף עג.) בקהל ודאי הוא דלא יבא הא בקהל ספק יבא. והא דתנא חרורי דמשמע דעבדים לא אליבא דר' טרפון (דף סט.) דקי"ל כוותיה הוא הדין לממזרים דמותרים בעבדים אלא דמשום אינך השנוין במשנתינו שאין מותרין בעבדים תנא חרורי וא"ת והני כולהו היאך מותרין בנתינה והא קיימי בלא תתחתן בם דקאי (יבמות דף עו.) אשבעה עממין בגרותן אליבא דרבא. ואיכא למימר דלא מחייבי בלאו דחיתון [דא"כ לשתרו בעממין עצמם וי"ל דאה"נ דלא מחייבי בלאו דחיתון] אלא היכא דאיכא חששא דכי יסיר לפי שלא חששה תורה ליחס אלא המיוחסים אבל הפסולים לא אלא דבגיותן אסירי משום חשש הסרה אבל נתינים שהם גרים וחייבים בכל המצות לאו בני הסרה נינהו:

גמ' כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו וכו' עדות לישראל. אותן שהן לישראל הוא מעיד עליהם שהם משלו:

משפחות ישראל . שהם ישראלים גמורים:

גרסי' בגמ' [דף עא.] אמר רבי יהושע בן לוי כסף מטהר ממזרים שנאמר וישב מצרף ומטהר כסף והיו לה' מגישי מנחה בצדקה אמר רבי יהושע בן לוי צדקה עשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל משפחה שנטמעה נטמעה וה"פ כסף מטהר ממזרים הנטמעין בישראלים מחמת ממונן והוא גורם להם שיטהרו שלעתיד לבא אין הקב"ה מבדילן מאחר שנדבקו בהם משפחות ישראל הרבה שנאמר וישב מצרף ומטהר כסף אותם שנטמעו מחמת עשרם וסיפא דקרא והיו לה' מגישי מנחה בצדקה צדקתו של הקב"ה היא שאינו מבדילם אלא הואיל ונטמעו נטמעו וריב"ל ס"ל האי מטהר לאו מבדיל פסוליהם קאמר אלא מטהרם ומכשירם כולם. וגרסינן תו בגמרא [שם] כל ארצות עיסה לא"י וא"י עיסה לבבל כלומר כעיסה מעורבת:

אמר ר' יוחנן היכלא בידינו הוא. היכלא שבועה והיכלו של הקב"ה בידינו הוא לגלות פסול משפחות א"י:

אבל מה אעשה שהרי נטמעו בה שני גדולי הדור סבר לה כר' יצחק דא"ר יצחק משפחה שנטמעה נטמעה. ואין להפרישה לרחקה ולברר ספק מטומעיהם מי לא נטמעו ומי נטמעו אלא יניחום והם כשרים לעתיד לבא:

משפחת בית הצריפה היתה בעבר הירדן ורחקה בן ציון בזרוע. כלומר הכריזו שהם פסולים בן ציון אדם חשוב ובעל זרוע ועוד אחרת היתה שם וקרבה בן ציון בזרוע כגון אלו בא אליהו לטמא ולטהר לרחק ולקרב כגון אלו הוא דידעינן כלומר שהכל מחזיקין אותן בפסולין אלא שנתקרבו בזרוע אבל משפחה שנטמעה מחמת שלא נודע פסולה נטמעה ומכאן נראה שאף בזמן הזה משפחה שנטמעה נטמעה כלומר שמי שיודע פסולה אינו רשאי לגלותה אלא יניחנה בחזקת הכשרה ולעתיד לבא אע"פ שיודע הדבר תהא כשרה ומיהו אפשר שראוי לגלותה לצנועין כדי שלא ידבקו בהם אע"פ שאם היו נדבקים בהם בלא ידיעה לא היה שם איסור כלל אבל מפני שאין הזרע מוכן לקדושה ולטהרה שאין הקב"ה משרה שכינתו אלא על משפחות מיוחסות שבישראל כשר הדבר לגלותן לצנועין והיינו דגרסינן בגמ' תנא עוד אחרת היתה שם ולא רצו לגלותה אבל חכמים מוסרין אותם לתלמידיהם פעם אחת בשבוע ונ"ל שהוא מן הטעם שכתבתי ומ"ה היודע עכשיו פסול משפחה שנטמעה אינו חייב לגלותה ולא רשאי אלא לצנועין ותמהני דמשפחה שנטמעה מוישב מצרף ומטהר כסף ילפינן לה וקרא ודאי לעתיד הוא דכתיב כדאמרינן בגמרא כשהקב"ה מטהר את השבטים שבטו של לוי מטהר [תחלה] שנאמר וישב מצרף ומטהר כסף והיינו לעתיד לבא אבל בזמן הזה מנלן ולקמן אפרש:

ת"ר [דף עב:] ממזרים ונתינים טהורין לע"ל דברי ר' יוסי ר"מ אומר אין טהורין. ואמרינן עלה בגמ' בשלמא לר"מ היינו דכתיב וישב ממזר באשדוד. כלומר יבדלו הממזרין ויתישבו בפני עצמן:

אלא לר' יוסי מאי וישב ממזר באשדוד כדמתרגם רב יוסף יתבון בני ישראל לרוחצן בארעהון דהוו דמיאן לנוכראין עלה. כלומר (יבדלו) דאשדוד אף הוא מגבול א"י דקא חשיב ואזיל סרני פלשתים העזתי והאשדודי:

אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי אמר רב יוסף אי לאו דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי הוה אתא אליהו ומפיק מינן צורני צורני. כלומר חבורות חבורות. וכתב הרמב"ן ז"ל דהא דתנן כגון אלו אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב משום פסולי עבדות וחללות קאמר עבדים לפי שאינן מכלל ישראל וחללין לפי שמטהר שבט לוי ואינן נדחין מקהל ופסול עבדות קרוי טומאה ופסול כהונה קרוי רחוק כדאמרינן (עדיות פ"ח משנה ב' ג') ורחקוה בני משפחתה. הכהנים שומעין לרחק אבל לא לקרב אבל פסול ממזרות ונתינות הא איפסקא הלכתא כר' יוסי דאמר שהן טהורים לעתיד לבא ומשמע אפילו בידועין דאילו אותן שנטמעו השתא נמי טהורין הן שאפילו היודעים בהן אינן מעידין בהם לפי שהם טהורים מה"ת וכן משמע כל הסוגיא דר' מאיר ור' יוסי לאו במשפחה שנטמעה פליגי אלא משפחה שנטמעה נטמעה דברי הכל ופלוגתייהו דר' יוסי ור"מ בידועין היא והיינו נמי דמקשינן ומתרצינן וישב ממזר באשדוד ע"כ. ותמהני דמדאמר רב יוסף אי לאו דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי הוה אתי אליהו ומפיק מינן צורני צורני משמע דפלוגתייהו בשאינן ידועין היא דאי בידועין מאי אתא לאשמועינן והיכי שייך למימר מפיק מינן אלא ודאי משמע דלר"מ יבא אליהו ויפסול אותן שהן מוחזקין אצלנו בהכשר ובודאי דכיון שהם בחזקת כשרות הרבה מטמעין בהן ומאי דאמרי' בשלמא לר"מ היינו דכתיב וישב ממזר באשדוד הכי קאמרינן בשלמא לר"מ היינו דקא מגלי לן קרא שאליהו יפסול המוחזקין אצלנו בכשרות ויבדילם אלא לר' יוסי הרי המוחזקין בכשרים יניחם בחזקתן ולמוחזקין עכשיו בפסולין קרא למה לי דפשיטא דמצות לא יבא תנהוג לימות המשיח כדרך שהיא נוהגת עכשיו ועוד תמהני דודאי ריב"ל דאמר כסף מטהר ממזרין לית ליה דר' יוסי אי ר' יוסי אפי' בממזרין ידועין קאמר דא"ה כסף ל"ל ונטמעה ל"ל וכולה סוגיא כפשטא עלה רהטא דמשפחה שנטמעה בממזרין קאמר ושמא תאמר משום דקי"ל כר' יוסי דאפי' ממזרין ודאין טהורין לעתיד לבא מוקמינן לה קרא דוישב מצרף ומטהר כסף במשפחה שנטמעה בעבדים ודלא כריב"ל דאילו לנטמעה בממזרין אין אנו צריכין לנטמעה ולא לכסף דאפי' ודאין טהורין ושנדחוק ונאמר דכל מאי דאמרי' במשפחה שנטמעה בעבדים היא א"כ מנ"ל דאף בזמן הזה אם נטמעה בעבדים נטמעה דלמא כשם שלעתיד לבא יטהר הקב"ה ממזרין ודאין וידועין כך יטהר המטומעים בעבדות אבל בזמן הזה לא אלא ודאי משמע דפלוגתייהו דר' מאיר ורבי יוסי במטומעין היא ופשיטא לן שאין בין העולם הזה לימות המשיח לענין מצות כלום וכי היכי דחזינן שאליהו לא יגלה משפחות [המטומעין] אע"פ שכולן יהיו גלויות לפניו אף אנו אין עלינו לגלותן ולא רשאין בכך ואף לרב ר' יונתן הכהן ז"ל מצאתי בפירושיו הלכה כר' יוסי דמשפחה שנטמעה נטמעה ואפשר עוד לומר דר' יוסי אפי' בודאין קאמר ואיהו ומאן דפסיק כותיה ורב יוסף דאמר דאי לאו דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי הוה אתי אליהו ומפיק מינן צורני צורני לית להו בנטמעה מידי אלא לדברי המכשיר מכשיר אפי' בודאין ולדברי הפוסל אליבא דרב יוסף פוסל אפי' במטומעין ומיהו מ"ד כסף מטהר ממזרין דמשפחה שנטמעה נטמעה לא ס"ל כרבי יוסי שפוסל אפי' במטומעין אלא כר"מ דודאין פסולין לעולם אבל מטומעין אין אליהו עתיד לגלותן וכיון דחזינן אמוראי טובא דאזלי בהך שטתא ריב"ל ור' יוחנן ואביי דהוא בתרא דאמר אף אנן נמי תנינא נקטינן כוותייהו [במטומעין] ונראה שזהו דעת הר"ם במז"ל שכתב בסוף ספר שופטים בימי מלך המשיח וכו' ואינו מיחס ישראל אלא לשבטיהם אבל אינו אומר על שהם בחזקת כשרות זה ממזר וזה עבד שהדין הוא שמשפחה שנטמעה נטמעה ע"כ וכיון שאין אליהו עתיד לגלותן אף היודעים בהם [עכשיו] אין מגלין אותם שאין בין העולם הזה לימות המשיח לענין זה כלום: