ר"ן על קידושין כא:

המקדש בפחות משוה פרוטה ובעל צריכה הימנו גט. איכא מ"ד דאע"ג דבמקדש על תנאי ובעל ובמקדש בפחות משוה פרוטה ובעל אמרינן בכל חדא מינייהו צריכה הימנו גט אינן שוין בדינן דבמקדש על תנאי ובעל צריכה גט מספק כמו שכתבתי למעלה ובמקדש בפחות משוה פרוטה ובעל צריכה גט בודאי וזהו דעת הר"ם במז"ל בפ"ז מהלכות אישות והיינו טעמא משום דבמקדש על תנאי ובעל יש לחוש שמא על סמך תנאו בעל שהיה סבור שנתקיים מה שאין לומר כך במקדש בפחות משוה פרוטהולישנא דגמ' נמי הכי מוכח דבמקדש על תנאי אמרו לא היה כח בחכמים להוציאה בלא גט דמשמע דספק הוא ובמקדש בפחות משוה פרוטה אמרו צריכה גט ודעת הרב ז"ל בפרק הנזכר דמקדש במלוה ובעל דינו כמקדש בפחות משוה פרוטה ושתיהן צריכות גט מן הודאי [ואפרש טעמו בפ' המדיר בס"ד] ועוד חלק ז"ל שם בין מקדש על תנאי למקדש במלוה ובפחות מש"פ בשני דברים הא' דבמקדש על תנאי אפילו כנס או בעל שלא בעדים מהני לפי שהקדושין כבר היו בפני עדים וכל שנתבטל התנאי ממילא חיילי לדעתו ז"ל אבל במקדש במלוה או בפחות משוה פרוטה צריך ביאה בעדים לפי שלא היה ממש בקדושין הראשונים וכן במקדש על תנאי הזכיר כנס או בעל משום דכיון דמשום מחילת התנאי אתינן עלה לא בעינן בעל דוקא דבכנס נמי סגי אבל במקדש במלוה ובפחות משוה פרוטה לפי שלא היה ממש בקדושין הראשונים לא סגי בכנס ובעינן בעל כדי שתתקדש בביאה. ומכאן נ"ל שדעתו ז"ל שאין האשה מתקדשת בחופה ודלא כרב הונא [דף ה.] דאמר חופה קונה וכמו שכתבתי בפ"ק שאל"כ היה לו לכתוב שאם קדש במלוה ובפחות מש"פ וכנס בעדים צריכה גט מספק ואי אפשר לומר שהכניסה דינה כסבלונות שאפי' בקטן ובפחות מש"פ אמרי' דעל דעת קדושין הראשונים שלח משא"כ בביאה מן הטעם שאכתוב לפנינו בס"ד דא"כ מקדש על תנאי וכנס למה צריכה הימנו גט אלא ודאי כדכתיבנא והוי יודע שיש חולקים ואומרים שאף המקדש במלוה אינה צריכה גט אלא מספק כדין המקדש על תנאי דשמא היה סבור שהמקדש במלוה מקודשת ואחרים חולקים עוד עליו ואומרים דאפילו וגרסי' בנזירות וכו' חזקה שליח עושה שליחותו. ושמא קדש את הבת ואסור באמה ובאחותה או שמא קדש האם ואסור בבתה ובאחותה:

בפחות מש"פ אינה צריכה גט אלא מספק ואם בא אחר וקדשה חוששין לקדושי' וראוי להחמיר [ועוד אוסיף ביאור בהלכות אלו בפרק המדיר]:

אע"ג דאית לה. בת ואחות אבל נשואות היו בשעה שעשה אותו שליח והארכתי בה במסכת גיטין בפרק התקבל [בסוף סי' תקז ד"ה ונימא כו'] בס"ד. ויש שדקדקו מכאן שאדם יכול להיות שליח להוליך קדושין לקרובתו ולקדשה לאחר אע"פ שאינו יכול לקדשה לעצמו דאי לא יאמרו שמותר בקרובות השליח אלא ודאי רשאי כשם שהוא רשאי להיות שליח לקבלת קדושין שלה כדאמרי' לקמן בסמוך בגמ' [דף נא:] הכא במאי עסקינן דשויתיה שליח כלומר שהבוגרת מנתה אביה שליח לקבל קדושיה:

מתנ' סבלונות. דורנות שדרך חתן לשלוח סבלונות לארוסתו:

אינה מקודשת. ולא אמרי' יודע היה שאין קדושיו קדושין וגמר ושלח סבלונות לשם קדושין או שקדשה (משהגדיל) קודם סבלונות אלו ע"פ שני הפירושין שאכתוב בגמ' בס"ד אלא אמרי' מחמת קדושין הראשונים שלח:

וכן קטן שקדש. ושלח סבלונות משהגדיל:

גמ' מ"ט דהני סבלונות מחמת קדושי קמאי נינהו. שהוא טועה וסובר שהיו קדושין ואינו חושש לקדשה פעם אחרת ואע"ג דאמרי' בפרק המדיר (דף עג:) דמקדש מפחות מש"פ ובעל וכן קטן שקדש ובעל צריכה הימנו גט משום דאדם יודע שאין הקדושין תופסין בפחות מש"פ ויודע שאין קדושי קטן כלום וגמר ובעל לשם קדושין והכא משמע דאין אדם יודע אלא טועה דמ"ה אין חוששין לסבלונות לא קשיא דיודע ואינו יודע וגבי ביאה דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות לא מחית נפשיה לספיקא ובעל לשם קדושין אבל גבי סבלונות שאין לו חשש אסור בדבר סומך לשלחם על דעת קדושין ראשונים כשם שסמך עליהם מתחלה כשקדשה בהם והיינו דתניא בתוספתא [פ"ד הלכה ד] המקדש בפחות מש"פ ושלח סבלונות לא עשה ולא כלום שעל מנת קדושין הראשונים שלח בעלו קנו וכו':

חוששין לסבלונות. פרש"י ז"ל מי ששידך אשה ונתרצית האשה ושלח סבלונות בעדים חוששין שמא קדושין נינהו ואם נתקדשה לאחר צריכה גט מן הראשון. ומיהו דוקא בדשדיך דאי לא ודאי לא חיישינן שא"כ כל מי שיתן מתנה לפנויה בפני עדים ניחוש לקדושין ובדשדיך נמי דוקא כשנתן סתם אבל פירש לשם סבלונות ודאי ליכא למיחש ואסיקנא אמר רב פפא באתרא דמקדשי והדר מסבלי חיישינן. כלומר באתרא דלא סמכי לשדורי סבלונות קודם קדושין אית לן למיחש דהאי נמי לא סמכא דעתיה ולשם קדושין משדר אבל באתרא דמסבלי והדר מקדשי דאין מקפידין לקדש קודם סבלונות בהאי נמי לא חיישי' ופרכינן בגמ' מקדשי והדר מסבלי פשיטא דחיישינן ומשני לא צריכא דמיעוטא מסבלי והדר מקדשי ורובא מקדשי והדר מסבלי מהו דתימא ניחוש למיעוטא קמ"ל. זו היא גרסת רש"י ז"ל. כלומר מהו דתימא ניחוש למיעוטא לתלות לקולא משום דאיכא למסמך האי מיעוטא לחזקה דידה שעומדת בחזקת פנויה ועוד שאילו נתנן לשם קדושין היה לו לפרש קמ"ל דכיון דרובא מקדשי תחלה אין תולין להקל מפני המיעוט ואע"ג דלישנא דניחוש לחומרא משמע מצינו לשון חשש לקולא דגבי בתולה שעברה (חגיגה טו.) אמרי' חיישינן שמא באמבטי עברה ובפ' שואל נמי אמרי' [דף קנא.] חיישינן שמא חוץ לחומה לנו והיינו לקולא כפי פרש"י ז"ל שם ולפי גרסא זו כל היכא דרובא מסבלי והדר מקדשי לא חיישינן. אבל הגאונים ז"ל גורסין לא צריכא דרובא מסבלי והדר מקדשי ומיעוטא מקדשי והדר מסבלי מהו דתימא לא ניחוש למיעוטא קמ"ל וכך כתובה בהלכות ולפי גרסא זו לעולם חיישינן אלא באתרא דכולהו מסבלי והדר מקדשי והיינו טעמא דנהי דבעלמא לא חיישינן למיעוטא הכא חיישינן לפי שאין רוב זה קבוע ומחוייב דומיא (יבמות דף קיט.) דרוב נשים מתעברות ויולדות ומיעוט מפילות שהוא רוב קבוע מצד טבע העולם אבל רוב זה שאינו אלא מצד המנהג והמנהג עשוי להשתנות אין זה רוב חשוב שלא לחוש למיעוטו: