ר"ן על גיטין נ:

כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן ליה. נישאת היום ואח"כ יצא הקול שהיום הזה נתקדשה לאחר קודם נישואיה לא חיישינן לאוסרה על בעלה ולא להצריכה גט מפני הקול שאם אתה מצריכה גט נמצאת אסורה על זה ומחזקת לקלא ונמצא זה בועל א"א וקי"ל דכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל:

הא דבתר אירוסין חיישינן ליה. ומגרש ראשון ונושא שני:

לא חיישינן ליה. ואינה צריכה גט הימנו:

יצא עליה קול מראשון ובא אחר וקדשה קדושי מעליא. בעדים:

והעמידו דבר על בוריו. היו בודקין אחר הקול להעמיד דבר על אמתתו אם הוא אמת או שקר והודיעוני עיקרו של דבר:

מאי היא. למה הזקיקם להעמיד דבר על בוריו:

לא צריכה גט משני. דלא כרב הונא דאמר אשת איש שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר אפילו שלא בפני הבעל מקודשת. כלומר להצריכה גט דאיכא למיחש דאי לאו דראשון גרשה לא היתה מקבלת קדושין מאחר זהו דעת הרי"ף ז"ל לדחותה לרב הונא [וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ' רביעי מהלכות אישות והרמב"ן חושש לה להחמיר כמו שכתבתי בפרק ב' דכתובות] ומ"מ אם קבלה קדושין מאחר בפני בעלה הכל מודים דמקודשת דהויא לה כרב המנונא דאמר דהאשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת והכי מוכח בגמ':

מגרש ראשון ונושא שני אם ירצה:

אתו למימר מחזיר גרושתו מן האירוסין. דאמרי' על ידי שגרשה ראשון תחלה קידש ועכשיו חוזר ומחזירה:

עיינו רבנן בקדושי שני דלאו קדושי נינהו. מפני שהיתה מקודשת לראשון ולא יאמרו מקודשת היתה לשני שגירשה ראשון תחלה שהכל לא ידעו בגט שהצרכנוה משני:

יצא עליה קול מזה ואחר כך מזה. שלא קדשה בפנינו קדושי תורה אלא קול יצא שקדשה אחר הראשון:

אף בזו מגרש הראשון. ולא יגרש שני וישא ראשון ואע"ג דקלא בעלמא הוו הנך קדושי חיישינן דלא לימרו גירש ראשון תחלה וקידש שני ועכשיו חוזרת לראשון גרושה שנתארסה:

מותרת לשניהם. כלומר אף מגרש שני ונושא ראשון ואפילו רב הונא מודה בהא:

והלכתא מותרת לשניהם. כתבו בתוספות שמעשה בא לפני ר"ת ז"ל שיצא על גט קול פיסול ונתנו גט שני מפני הלעז ולא הצריכה ר"ת ז"ל להמתין ג' חדשים מזמן גט שני כיון שהראשון היה כשר ולא היה גט שני אלא מפני חשש לעז בעלמא והביא ראיה מכאן דאמרינן הכא מותרת [לשניהם] דאע"ג דדמי למחזיר גרושתו מן האירוסין כיון שאין כאן אלא קול בעלמא לא החמירו ואומר ר"י ז"ל דאינה ראיה דשאני הכא דהוי קול מזה ומזה ואינה דומה כל כך למחזיר גרושתו מן האירוסין אבל בקול אחד יש להחמיר כדאמרינן לעיל בשלא מצאו דבר על בוריו שלא יגרש שני וישא ראשון אע"ג דקדושי ראשון לא היו אלא קול בעלמא אפ"ה החמירו לפי שקידושי שני היו קדושי תורה ודמי טפי למחזיר גרושתו מן האירוסין:

מתני' אפי' הקדיחה לו תבשילו. שרפה או ע"י האור [או] במלח כמו (דברים ל״ב:כ״ב) כי אש קדחה:

ערות דבר. לב"ה משמע להו או ערוה או שאר דבר ואיצטריך [ערות] לומר שאפילו יצאה משום ערוה מותרת לינשא לאחר כדכתיב והיתה לאיש אחר ואיצטריך דבר [לומר] שאפילו משום דבר רשאי לגרשה הכי איתא בגמ':

שנאמר והיה אם לא תמצא חן בעיניו. מפרשינן בגמ' רבי עקיבא סבר והיה אם לא תמצא חן בעיניו אי נמי מצא בה ערות דבר:

גמ' לא מצא בה לא ערוה ולא דבר. לב"ה וגירשה:

מהו. מי כייפינן ליה לאהדורי או לא:

גבי אונס. נערה בתולה:

לא יוכל לשלחה כל ימיו. ואמרינן במסכת מכות (דף טו.) דהאי כל ימיו קרא יתירא הוא ובא ללמדך לא יוכל לשלחה ואם שלחה לא יהא בשלוחה כל ימיו שב"ד היו כופין אותו להחזירה ואינו לוקה על שלוחה שניתקו הכתוב לעשה בעמוד והחזיר מכלל דכל המגרשין אינם בעמוד והחזיר דא"כ ל"ל לגלויי בהאי:

כשם שדעות במאכל. דעות בני אדם חלוקות באסטניסות של מאכל ומשתה יש שהוא איסטניס וקץ במאכל מחמת מיאוס מועט ויש שאינו איסטניס כל כך ויש שאינו איסטניס כלל כך דעות בני אדם [חלוקות] בפריצות יש שמקפיד על [פריצות] מעט ויש שאינו מקפיד כל כך ויש שאינו מקפיד כלל:

פפוס בן יהודה שנועל דלת בפני אשתו ויוצא. כשיוצא מביתו נועל דלת בפניה שלא תדבר עם כל אדם ומדה שאינה הוגנת היא שמתוך כך איבה נכנסת ביניהם:

ופרומה משני צדדיה. אצל אצילי ידיה כדרך אדומיות שבצרפת שבשרן נראה מצדיהן:

עם בני אדם ס"ד. פרש"י ז"ל א"כ רגלים לדבר שזונה היא ואסורה לו וחובה לגרשה ולא מצוה. והקשו בתוס' דיוצאה וראשה פרוע נמי חובה לגרשה דבעיין היא בסוטה [דף כה.] אי עוברת על דת יהודית מותר לקיימה או לא ולא איפשיטא ואמאי לא פריך נמי עלה ויש לומר דכיון דבעיין בסוטה לא הויא אלא מדרבנן קאמר שפיר דמצוה לגרשה אבל זו חובה לגרשה מן התורה ויש לפרש רוחצת עם בני אדם ס"ד אפילו אדם רע אינו סובל זה מאשתו אי נמי אפילו קלה שבקלות אינה עושה כן. ומפרקינן אלא במקום שבני אדם רוחצין. והיא נכנסת לעיניהם לאחר יציאתן כשהן לובשין בגדיהם: