ר"ן על חולין לח.

מתני' צורר אדם בשר וגבינה. ואין חוששין שמא יתן אחד לחברו ויפשע ויאכל כיון שאין מכירין זה את זה כדמוקמינן לה בגמ':

גמ' אבל מכירין זה את זה אסור. דמתוך שרגילין זה בזה חיישינן שמא יתן לחברו ויאכל בעוד שאוכל את שלו:

מפני הרגל עבירה. שמא יבא לאכלו בבשר:

ואם טש כל הפת כולה אסורה. שמא יבא לאכלה בחלב:

עד שיוסק התנור. וה"ה דסגי בקנוח יפה דאי משום האי דמבלע ביה ליכא למיחש דהוה ליה נותן טעם בר נותן טעם בהיתרא ושרי לדברי מי שסובר דדגים אפילו נתבשלו בקערה מותר לאכלם בכותח כמו שיתבאר בס"ד [בסי' תתתנו] אלא דמשום דאורחיה דתנור בהסקה נקט הכי ואכתוב עוד בזה לפנינו בס"ד:

ומסקינן דאי שני בהו ועבדינהו כעין תורא שרי דכיון דשנינהו מידע ידיע ולא אתי למיטעי:

מתני' הכחל קורעו ומוציא את חלבו. בגמ' מפרש כיצד קורעו:

לא קרעו אינו עובר עליו. ללקות לא על אכילתו ולא על בשולו דלאו חלב מיקרי ובגמ' מפרש אי איכא (למיחש) איסורא מדרבנן אי לא:

הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו. בלאו וכרת משום דבכריתות [דף כב.] מוקמינן לה בלב עוף דלית ביה כזית מיהו איסורא איכא והכי איתא בגמ' והיינו טעמא משום דדם הכנוס בתוכו הוה כדם האברים שלא פירש דשרי לפי שכיון שהוא מכונס בתוכו הרי הוא כמונח בקופסא:

המעלה את העוף עם הגבינה על השולחן אינו עובר עליו בלא תעשה. מפרשינן בגמ' אינו בא לידי ל"ת אפילו בשאכלן כאחד וסתמא כר"ע דס"ל דבשר עוף בחלב לא מיתסר אלא מדרבנן:

גמ' אינו עובר עליו ומותר. אינו עובר מדאורייתא ומותר מדרבנן משום דאפילו לכתחלה באכילה לא מיתסר דאפילו נסחט ממנו ויצא אמרינן בגמ' דחלב שחוטה לא מיתסר אלא מדרבנן והאי כיון דמובלע ולא פירש אפילו איסור דרבנן ליכא והאי דאמור רבנן קורעו משום סרך בשר בחלב הוא דאמור אי נמי כדי שלא ירגיל בחלב שחוטה דמתסר מדרבנן:

קיבה שנתבשלה בחלבה. קיבה של טלה או עגל שיונקים והחלב בתוכן:

זה כנוס במיעיו. משיצא מדדי בהמה חלב הוא וכחל אינו כנוס במיעיו שלא יצא מדדי הבהמה בחייה אלא מובלע בבשר הוא ולא בא לכלל חלב אלא דלכתחלה בעי קריעה מדרבנן:

וסובר רש"י ז"ל דכי אמרינן דאינו עובר עליו ומותר דוקא בצלי אבל בקדרה [אפילו בלא בשר] אסור ולפי זה מתני' אפי' בצלי מתוקמא דאפילו בצלי בעי קריעה ובצלי דווקא הוא דאמרינן דאינו עובר עליו ומותר אבל בקדרה אסור וא"ה פליג עליה דרב נחמן דאמר בגמ' לילתא דאמרה ליה דבעיא למטעם בשר בחלב ואיהו אהדר ואמר זויקו לה כחלי כלומר שיצלו לה כחל נפוח כמות שהוא בלא קריעה כמו שנכתוב לפנינו בס"ד וכיון דעבד עובדא בהכי משמע דנקיטינן כותיה דקי"ל מעשה רב ואילו אנן מסקינן כרב דאמרי' עלה תנ"ה וקשיא הלכתא אהלכתא לפיכך נראה דמתניתין לקדרה ואפילו הכי אמר רב אינו עובר עליו ומותר דכיון דחלב שחוטה מדרבנן כי האי גוונא בדיעבד שרי:

והני מילי שבשלו לכחל בחלבו בפני עצמו. דהתם הוא דשרי וכדכתיבנא אבל בשלו עם בשר אסור וכו'. והיינו טעמא דבפני עצמו שרי ובהדי בשר אסור לפי שכשהוא מבשלו עם חתיכות אחרות מקבלות טעם ממנו ואדם טועם בהם טעם בשר בחלב ומחלפי בבשר בחלב ומש"ה אסורות אפילו בדיעבד וכיון שנאסרו אוסרות הכחל אבל כחל שבישלו בפני עצמו בין שקרעו או לא קרעו טעמו שוה והדבר ידוע שטעם חלב שבו מעצמו הוא ומש"ה בדיעבד שרי: