ר"ן על חולין כ.

מתני' אחוזת דם. שאחזה דם וחלתה. והמעושנת. שנכנם עשן בגופה:

והמצוננת. חולי מחמת הצנה:

הרדופני. סם המות לבהמה:

מים הרעים. מים מגולים:

אכלה סם המות. שהוא סם המות לאדם:

גמ' הלעיטה חלתית. קורט של חלתית חד הוא ונוקב בני מעים:

תיעה. טור"א בלע"ז ועשב מר הוא מאד וכל אלו קשים לה:

כלב שוטה. דאמרינן במסכת יומא (דף פג:) רוח רעה שורה עליו וכשנושך אדם שורה עליו והורגתו:

קשיא חלתית. דהכא אחלתית דשמואל וקשיא סם המות דהכא אסם המות דמתני':

בסם המות דבהמה. שאינו סם המות לאדם:

בדקה רב בצומת הגידין. צומת הגידין בשוק הוא סמוך לארכובה ברגלים האחרונים:

באומצא. אינו צלי כ"כ כבתנור אלא מולחו מאד וצולהו כל דהו על הגחלים:

לנקורי. שמא נשכה נחש שם ואסורה משום סכנת נפשות:

[אותביה בנורא דאיהו בדק נפשיה. מאליו ע"י שיתבשל יפה]:

תילחי תילחי. נתפרק חתיכות חתיכות:

לא יאונה לצדיק כל און. שנזדמנתי לך ומנעתיך מלאכול:

מתני' סימני בהמה וחיה נאמרו מן התורה. כדכתיב זאת החיה וגו'. והיינו מעלת גרה ומפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות:

וסימני העוף לא נאמרו וכו'. כולה מתניתין אפרש לקמן בס"ד:

גמ' היה מהלך במדבר. ומצא בהמה שפרסותיה חתוכות ואינו יכול לבדוק אם היא מפרסת פרסה בודק בפיה אם אין לה שינים למעלה בידוע שהיא טהורה לפי שהיא מעלת גרה ואם לאו בידוע שהיא טמאה שאינה מעלת גרה:

והוא שיכיר בן גמל. שאין לו שינים והוא מעלה גרה ואינו מפריס פרסה:

אין לך דבר שמעלה גרה וטמא אלא גמל. וה"ה לשפן וארנבת כדכתיב קרא בהדיא מיהו אין צריך שיכיר שפן וארנבת לפי שיש להן שינים אבל בן גמל בעודו קטן אין לו שינים ולא ניבים:

שפיה גמום. חתוך ולשון משנה הוא כמו גוממו עם השופי ומפני שהוא חתוך אינו יכול להכיר אם יש לו שינים אם לאו:

אם פרסותיה סדוקות בידוע שהיא טהורה. לפי שהיא גם כן מעלת גרה:

והוא שיכיר חזיר. שכל שהוא מפריס פרסה בידוע שהיא מעלת גרה חוץ מחזיר שהוא מפריס פרסה ואינו מעלה גרה:

בודק בבשרה. לקמן מפרש היכא:

תחת העוקץ. תחת עצם האליה שקורין אנקא יש בשר שכשקורעין אותו נקרע שתי ויש נקרע ערב:

ואלו הן סימני חיה שחלבה מותר כל שיש לה קרנים וטלפים. וא"ת והיכי מני טלפים בסימני חיה להתיר חלבה והא בבהמה נמי איתנהו יש לומר דכיון דלהתיר חלבה אתינן בעינן דניפק מכולהו ספיקי מספק טומאה ומספק בהמה הלכך בעינן טלפים לאפוקי מחיה טמאה דאף ע"ג דלסימני טהרה מפרסת פרסה ומעלת גרה בעינן היינו כדי שיכיר חזיר [שאינו מעלה גרה] וזה שיש לו קרנים ליכא לספוקי ביה כלל הילכך בעינן טלפים לאפוקי מטומאה וקרנים לאפוקי מבהמה ור' יוסי ס"ל דכל שיש לו קרנים אין לספקו [בטומאה] כלל והיינו דתנן בפרק בא סימן (דף נא:) כל שיש לו קרנים יש לו טלפים וסתמא כרבי יוסי:

והרי עז דיש לו קרנים וטלפים וחלבו אסור כרוכות בעינן. פרש"י ז"ל כרוכות עגולות כדאמרינן בב"ק (דף נ:) גבי שיחין ומערות ובבכורות (דף מ:) גבי (פיו) דומה לחזיר:

חדוקות בעינן. מלאות פגימות וחריצין:

והרי עז דחדוקות. וקס"ד דהדר ביה מכרוכות ומוקי סימנים אחדוקות. וכרוכות תו לא בעינן:

מפוצלות בעינן. שיהו להם פצולים:

והרי צבי. דאין מפוצלות אותו שקורין אנו צבי לא היו הם קורין צבי אלא אותו הקרוי אשטנבו"ק וקרנים שלו אינן מפוצלים:

חדודות בעינן. כך גורס רש"י ז"ל ופירש כעין קרני איל וצבי שהן מדין למעלה:

הילכך כל היכא דאיכא מפוצלות וכו'. כיון דאיכא מפוצלות ואיכא דאלו מפוצלות היכא דאיכא מפוצלות לא בעינן מידי אחרינא לפי שאין פצול בקרני בהמה והיכא דאלו מפוצלות כגון הצבי בעינן חדודות כרוכות וחדוקות דניפוק מספקא דכולהו. חדוקות לאפוקי דשור. חדודות לאפוקי דעז שהם רחבות. כרוכות לאפוקי נמי מספיקא דעז דאע"ג דשל עז אינן חדודות יש עיזא כרכוז ששמו עז וקרניו חדוקות וחדודות ומספקא לן אי מינא דעז נינהו:

דמבלע חדקייהו. החריצין תכופין וסמוכין ומובלעין זה בזה:

והיינו ספקא דעיזא כרכוז. שקרניו חדוקות וחדודות ומספקא לן כיון דחדודות וחדוקות חיה היא או שמא כיון ששמו עז מין בהמה היא זו היא שטת רבינו שלמה יצחקי ז"ל ומה שפירש דכי מקשינן הרי עז דחדוקות הוה סבירא לן דהדרינן מכרוכות לא נהירא דאם כן למה ליה לחדושי מפוצלות בעינן לימא דלא הדר וכרוכות וחדוקות בעינן ונפקינן בהו מספקא דשור ועז וכן מה שכתב דמדמקשינן והרי צבי דאין מפוצלות משמע שמה שאנו קורין צירב"ו אינו צבי שהרי אמרו כאן שאין קרני הצבי מפוצלות וזה שאנו קורין אותו צבי פצולין הרבה יש לו. לא נהירא שהרי כל הסימנין שהזכירו חכמים בצבי יש לו באותו שאנו קורין עכשיו צבי (כתובות קיב.) שאין עורו מחזיק את בשרו ושהוא ישן בעינו אחת פתוחה וכן מה שפי' בחדודות שהן חדין למעלה ובעינן חדוקות לאפוקי משור וחדודות לאפוקי מעז וכרוכות לאפוקי מעיזא כרכוז דקרניו חדוקות וחדודות אינו מחוור דאם כן בכרוכות וחדוקות תסגי ליה דהא ליכא דכוותייהו בשור ולא בעז ולא בעיזא כרכוז לפיכך פירש ר"ת ז"ל דכרוכות היינו דקיימא גילדי גילדי וקס"ד שהגילדי מתקלפין זה מזה ושל עז אינן כן ומקשינן והרי שור דכרוכות כלומר דקיימא גילדי גילדי והן מתקלפות ומהדרינן חדוקות בעינן כלומר לאו כדקא ס"ד שיהו הכריכות מתקלפות אלא שיהו מהודקות זו על זו וחדוקות כמו הדוקות כדאמרינן בעירובין [דף קא.] טובם כחדק שמהדקין את עובדי כוכבים לגיהנם. ומקשינן והרי עז דחדוקות כלומר אם כן דכרוכות מהודקות קאמרת הדרא קושיא לדוכתה שהרי של עז ישנן כן דבשלמא מעיקרא דמשנינן כרוכות בעינן וקס"ד דאפשר לקלף הכריכות זו מזו הוא דניחא לן דשל עז אינן מתקלפות אבל השתא דאמרינן דחדוקות בעינן הדרא קושיא לדוכתה דשל עז נמי חדוקות נינהו ומהדרינן מבוצלות בעינן כלומר שהן כפופות בראשיהן ומלשון כפיפה הוא כדאמרינן בקידושין [דף סב:] מאי משמע דהאי אגם לישנא דבוצלא הוא דכתיב הלכוף כאגמון ראשו ואפילו לנוסחאות שכתוב בהן מפוצלות כך מתפרש שהפ"א והבי"ת מתחלפות כמו שאמרנו [בריש פ"ו דפאה] הבקר במקום הפקר ופרכינן והרי צבי דאין מפוצלות כלומר שאינן כפופות ומהדרינן הדורות בעינן כלומר הדורות נמי בעינן ופירוש הדורות עגולות ושל עז אינן כן מיהו בהדורות לחוד לא סגי דקרני השור נמי עגולין הן הילכך בעינן כרוכות חדוקות לאפוקי משור דלא מהדקי והדורות לאפוקי מעז. וספיקא דעיזא כרכוז היינו אי מיקרי מיבלע חדקיהו או לא וסלקא שמעתין שפיר אלא שקשה מה שנמצא בנוסחאות וכן בהלכות הרי"ף ז"ל חדוקות הדורות וכרוכות בעינן ואם איתא דכרוכות וחדוקות חדא מילתא היא הוה ליה למסמך כרוכות אחדוקות: