ר"ן על ביצה ה.

בש"א לא יטול אדם מן הגוזלין ביו"ט אלא א"כ נענע מבעו"י. ולא סגי בהכנה בדבור בעלמא ומוקי לה בגמ' [דף י.] בבריכה ראשונה וטעמא דב"ש משום דילמא חייס עליהן בתר דשקיל להו לפי שדרך להניח יוני בריכה ראשונה עם אמן ונמצאת הכנתו מאתמול בטעות והא מטלטל מידי דלא חזי ליה אבל משנענע בהן מבעו"י ולא חייס עלייהו תו ליכא למיחש:

(אבל מטהו מחלון לחלון. באותו שובך עצמו שכן דרך להיות בו מחיצות הרבה קן לכל זוג וזוג וחלון לכל קן וקן):

וב"ה אומר עומד ואומר זה וזה אני נוטל. ובהכי נפקא להו מתורת מוקצה ולא חיישי ב"ה לאימלוכי ומיהו אמר בגמרא דדוקא באומר זה וזה אני נוטל אבל באומר מכאן אני נוטל למחר לא סגי דאע"ג דה"ל למשרייהו כי האי גוונא משום ברירה אפ"ה חיישינן דזימנין דמנח כחושים ושקיל שמנים ונמצא שטלטל אותם שלא הזמין א"נ דמשתכחי כולהו כחושים ואתי לאימנועי משמחת יו"ט ולפיכך צריך שיאמר מעיו"ט זה וזה אני נוטל שמאחר שאינו מקפיד למשמש בהן כבר נמלך עליהן בדעתו בין שיהו שמנים בין שיהיו כחושים ולא אתי לטלטל ולמשבק ומיהו כי אמר דמהני זימון דוקא במדדין אבל במפריחין לא דהא אמר בפרק אין צדין (דף כד.) הצד יוני שובך ויוני עלייה וצפרים שקננו בטפיחין ובבירות חייב:

אבל בסולם של עלייה ד"ה אסור. משום דהרואה אומר להטיח גגו הוא צריך שהיה דרכן להטיח בהן טיט בגגותיהן ומוכח בגמרא דאפי' ההטוי מחלון לחלון אסור:

מתני' זימן שחורים ומצא לבנים. אמר בגמרא פשיטא ומפרשי' לה:

שנים ומצא שלשה. ואינו מכיר את המוכנין כולן אסורין דע"כ איכא חד מעלמא שאינו מוכן דמיערב בהו וליכא למשרינהו משום דחד בתרי בטיל דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי ועוד דכל דשיל"מ אפילו באלף לא בטיל:

ג' ומצא שנים מותרין. דאמרי' האחד הלך והשנים נשארים ולא אמר הואיל והאחד הלך כן הלכו השנים ואלו אחרים הן ולא מיבעי בשאינם מקושרין דמבעי לן למימר הכי אלא אפי' בגוזלות שהניחם מקושרים ובא ומצאן שאינן מקושרין הואיל ומנתחי אהדדי ואורחייהו בהכי אמרי' דהני אינהו נינהו וחד מנייהו אזל לעלמא וכדמתרץ לה רב אשי בגמ':

בתוך הקן ומצא לפני הקן אסורין. כגון שזימן בתוך הקן ומצא לפני הקן ובתוך הקן לא מצא כלום:

ואם אין שם אלא הן. אלא הקן שזימן מותרין ומוקמינן לה בגמרא במדדין דליכא למיחש דאתו מעלמא אבל במפריחין אפילו פריחה מועטת כל היכא דאיכא למיחש דילמא אתו מעלמא אסורין:

גמ' קמ"ל דהנך אזלו לעלמא והני אחריני נינהו. דקי"ל כרבי חנינא דאמר [דף י:] רוב וקרוב הלך אחר הרוב:

ויוני הרדיסאות. על שם מקומן נקראים כן וי"א על שם הורדוס שגדלן בביתו:

מפני שהן ברשות אדם. ולא מחסר הכנה דדעתו עליהן:

מתני' אין נוטלין את העלי. דף עב וכבד שכותשין בו את החיטין לטרגיס וטיסני וקסברי בית שמאי דאע"ג דכלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו מותר בהא אסור משום דדמי לעובדין דחול ובית הלל לא חיישי להכי:

אין נותנין את העור. שהופשט ביום טוב:

לפני הדורסן. לא ישטחנו במקום דריסת הרגל שנמצא מתעבד על ידי דריסה:

לא יגביהנו אא"כ יש עמו בשר. משום דלא חזי לגמרי למיזגא עליה:

וב"ה מתירין. משום שמחת יו"ט דאי לא שרית ליה לא שחיט וכדאמר בגמ' בסמוך [דף יא:] דמני לה עולא בהדין ג' דברים שהתירו סופן משום תחילתן וא"ת דהכא משמע דעור אסור לטלטלו אי לאו משום תחלתן ואילו בפרק במה טומנין [דף מט.] תנן טומנין בשלחין ומטלטלין אותן ולא מפליגינן התם בין עבודין לאין עבודין אלא לענין טומאה בלבד אבל לענין שבת לא ותנן נמי בפרק כל כתבי הקודש (דף קכ.) פורסין עור ע"ג תיבה ומגדל כדי שלא יאחז בהן האור אלמא דעור שרי לטלטולי ותירץ ר"ת ז"ל דהתם ביבשין דחזו שפיר למיזגא עלייהו והכא בלחין שאינן ראוין להשתמש בהן אלא מדוחק וכן נמי ההיא דאמר התם [דף קטז:] אם נטלטל תיק הספר עם הספר לא נטלטל עור אגב בשר דמשמע דבלאו בשר אסור היינו טעמא מפני שהוא לח:

גרסינן בגמרא [דף יא.] בש"א אין מוליכין טבח וסכין אצל בהמה ולא בהמה אצל טבח וסכין ובה"א מוליכין זה אצל זה. פירוש ואפי' דרך רה"ר ואע"ג דאפשר דעביד לה מאתמול אפ"ה שרי משום דהוצאה באוכל נפש כתיקון אוכל נפש עצמו היא ולא כמכשירין ותיקון אוכל נפש עצמו אפי' אפשר לעשותו מעיו"ט דלא מפלגינן בין אפשר ללא אפשר אלא במכשירין וכמו שנכתוב לפנינו בס"ד: