ר"ן על עבודה זרה ח.

מין הוא. והא תנא ליה רישא מינין:

פליגי בה רב אחא ורבינא מצינו חלוק בין מין למומר כגון ספר תורה שכתבו מין ומיהו כי פליגי בשאר עבירות אבל מומר לחלל שבתות בפרהסיא דינו כמומר לכל התורה כולה כדמוכח בפ"ק דחולין (דף ה.):

ולענין הלכה כיון דרב אחא ורבינא פליגי בהא מילתא וליכא לאכרועי בינייהו מידי דאע"ג דכל רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל (חולין דף צג:) בהא מילתא שייכי בה קולי וחומרי וחזינן רבי יוחנן דאמר מין הוא כדאמרינן קסבר אוכל נבלות להכעיס מין הוא קיימא לן כוותיה וכן נראה דעת האלפסי ז"ל וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות רוצח ושמירת נפש:

לא נצרכה שאם היתה מעלה בבור עשויה בקרקע מגררה. והאי לא מעלין דקאמר אין מניחין לעלות קאמר:

ונקיט ליה עילא. כלומר אית ליה לאישתמוטי מאיבה ולמימר ליה דלא תיחות חיותא עילויה דרך מעלה זו ותמות בבור:

בעינא לעבורי חיותאי. צריך אני להעביר עדר צאני למרעה ודרכי על שפת הבור הזה וירא אני שלא יפלו:

וכי תימא אכתי קשיא אי אחותי מחתינן אע"ג דלא מצי נקיט עילא כי האי גוונא מבעיא איכא למימר דלעיל דהוה סבירא לן דבלא מעלין לא צריך מעשה כלל הוה מקשינן פשיטא אבל השתא סבירא לן דה"ק מורידין כשידנו תקיפה בזמן הבית ואפי' כשלא היה ידנו תקיפה היו מסבבין מיתתו בידים בכל מה שאפשר כגון חד מהני גווני:

מתני' מתרפאין מהן. מקבלין מהם רפואות:

ממון ונפשות. מפרש בגמ':

ואין מסתפרין מהם בכל מקום. אפי' ברה"ר שעוברין שם תדיר שמא יחתוך צוארו בתער:

גמ' רפוי ממון בהמתו. רפוי נפשות גופו ה"ג בגמ' מאי רפוי ממון ומאי רפוי נפשות אילימא רפוי ממון בשכר כלומר ומש"ה שרי דחייש לפסידא דאגריה ולא קטיל ליה רפוי נפשות בחנם כלומר שמנפשו ומעצמו היא עושה כמו אם יש את נפשכם בדעתכם אי הכי ניתני מתרפאין מהן בשכר אבל לא בחנם אלא רפוי ממון דבר שאין בו סכנה כלומר שאין העובד כוכבים יכול לקלקלו באותה מכה להמית אבל יכול לקלקלו שתכאב לו יותר ויוציא ממון לרפואה ורפוי נפשות דבר שיש סכנה והאמר רביהודה א"ר אפי' ריבדא דכוסילתא לא מתסינן מינייהו פירוש כוסילתא הוא כלי אומן המקיז בכתפים וריבדא היינו מכת הכלי וה"ק אפילו אי כיבא ליה ריבדא דכוסילתא שהקיז לו אומן ישראל לא אמינא ליה לעובד כוכבים לאסויי דאסור למסור גופו ביד העובד כוכבים. אלא רפוי ממון בהמתו רפוי נפשות גופו כלומר ואפילו אין סכנה בדבר והיינו דרב יהודה אמר רב:

סבר. העובד כוכבים:

שיולי משייל. האי ישראל דמדלא בעי לאתסויי מינאי לא סמיך עלאי ושיולי קא משייל לנסותי אם אומר לו אמת: