ר"ן על עבודה זרה כד:

ולענין הלכה מסתברא דכיון דפלוגתא דאמוראי היא אי בצורף ישראל ד"ה בטל או דלמא אפילו בצורף ישראל מחלוקת ולא ידעינן מאן אמר הא ומאן אמר הא נקיטינן לחומרא כרבנן דאמרי לא בטל דרבים נינהו אליבא דמ"ד דאפילו בצורף ישראל מחלוקת דספקא דאורייתא הוא ולחומרא. וכן נראה דעת הרב אלפסי ז"ל שהביא משנתינו כצורתה והשמיט הך שקלא וטריא דצורף כותי וצורף ישראל דאלמא סבירא ליה דלרבנן בכל ענין לא בטיל אבל ראיתי לר"מ במז"ל שכתב בפ"ח מהלכות עבודת כוכבים או שמכרה לצורף ישראל הרי זו בטלה אבל אם משכנה [או מכרה] לעובד כוכבים או לישראל שאינו צורף הרי זו אינה בטלה ונ"ל שהרב ז"ל סמך אהא דאמרינן בגמרא ת"ר לוה עליה או שנפלה עליה מפולת כו' אינה בטלה ואמרינן עלה [דף נג:] וצריכא דאי תנא לוה מדלא זבנה זבוני לא בטלה ובודאי משמע דסתמא דשקלא וטריא בגמרא סלקא כרבנן דלא כרבי וכיון שכן סוגיין כמ"ד בצורף ישראל דברי הכל בטל וה"ק אי תנא לוה עליה הוה אמינא התם הוא דאפילו לוה עליה מצורף ישראל לא בטיל דכיון דלא זבנה זבוני לא בטלה מכלל דאי זבנה בטלה אבל למ"ד דאפילו בצורף ישראל מחלוקת היכי אמרינן סתמא מדלא זבנה זבוני לא בטלה והא לרבנן אפילו זבנה לא בטלה אלא כדאמרן. ונראה שלזה כוון רש"י ז"ל שכתב לוה עליה כותי אפילו מצורף ישראל הלכך כיון דפלוגתא דאמוראי היא אי בצורף ישראל מחלוקת או לאו סוגיין כמ"ד דבצורף ישראל דברי הכל בטל ונקיטינן כותיה וכדברי הר"ם במז"ל ומ"מ הרי אתה למד מדבריו שדעתו ז"ל דבצורף דוקא ולא כדברי רש"י ז"ל:

מתני' עבודת כוכבים שהניחוה עובדיה. ואין דעתם לחזור:

בשעת שלום מותרת. הואיל ויצאו לדעת ולא נטלוה עמהם:

בימוסיאות של מלכים. אבני גזית המתוקנים בדרך המלך וכשהמלך עובד כוכבים עובר מושיבין שם עבודת כוכבים והוא משתחוה לה:

מפני שמעמידין אותה. מפני שצריך להעמידה בשעה שהמלכים עוברין שאינן מוכנות למושב עבודת כוכבים כל שעה אלא לאותה שעה בלבד ובגמרא פריך מש"ה מותרין בתמיהא ופרקינן מפני שמעמידין אותה בשעה שהמלכים עוברין ומלכים מניחין דרך זה והולכין בדרך אחרת כלומר כיון שלפעמים עושין כן המלכים לא קביעי למחשבינהו משמשי עבודת כוכבים ולאלתר מייאשי מינייהו וה"ל כעבודת כוכבים שהניחוה עובדיה דשריא:

גרסינן בגמרא [דף נג:] בימוס שנפגם מותר. כלומר דאפילו בימוס קבוע מכיון שנפגם מותר דאפילו למ"ד עובדין לשברים ה"מ עבודת כוכבים דכיון דפלחה זילא ביה מלתא לבטולה אבל האי שקיל ליה להאי בימוס ומייתי אחרינא אבל מזבח שמקריבין עליו לעבודת כוכבים אע"ג שנפגם לא מבטלה עד שינתץ רובו ואמרינן עלה היכי דמי בימוס והיכי דמי מזבח כלומר מנא ידעינן אי הוה בימוס למושב ואי הוה מזבח להקרבה דנפרוש מיניה ומהדרינן א"ר יעקב בר אידי א"ר יוחנן בימוס אבן אחת מזבח אבנים הרבה:

וגרסינן תו בגמרא [דף נד.] כי אתא עולא אמר ר' יוחנן אע"פ שאמרו המשתחוה לבהמת חברו לא אסרה עשה בה מעשה אסרה כלומר כיון שעשה בה מעשה [אסרה] אפילו להדיוט כמו שכתבתי בחידושי ומוכחין לה [דף נד:] מכלים דאחז דכתיב וכל הכלים אשר הניח המלך אחז במלכותו במעלו הכננו והקדשנו ואמרינן הכננו גנזנום הקדשנו שהקדשנו אחרים תחתיהם והא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו כלומר ואפילו תימא דלגבוה מאיסי אמאי לא פרקינהו לאשתמושי בהו הדיוט אלא כיון דעבד בהו מעשה אתסרו להו ה"נ כיון שעשה בה מעשה אסרה וסובר הר"מ ב"ן ז"ל דכל כי האי גוונא [בבהמת כותי] בבטולי בעלמא סגי להו דאע"ג דעבודת כוכבים של עובד כוכבים שבאה ליד ישראל אין לו בטול הכא יש לה בטול שכיון שעבודת כוכבים זו שלא מדעת בעליה נאסרה מפני מעשה שנעשה בה כי היכי דמהני ההוא מעשה שתהא נאסרת כאילו היתה של עובד כוכבים ה"נ הויא כשלו לענין בטול הלכך קודם שלקחה ישראל מן העובד כוכבים בבטול בעלמא סגי ליה. והזקיקו לומר כן מדאמרינן בגמ' [דף נג:] אמר רב יהודה אמר רב ישראל שזקף לבנה להשתחוות לה ובא עובד כוכבים והשתחוה לה אסרה כלומר משום דשליחותיה דישראל קא עביד ואמרינן עלה מנא לן דאסורה אמר ר' אלעזר כתחלתה של ארץ ישראל דאמר רחמנא ואשיריהם תשרפון באש מכדי ירושה היא להם מאבותיהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו אלא מדפלחו ישראל לעגל גליא דעתייהו דניחא להו בעבודת כוכבים ועובד כוכבים שליחותא דידהו עבד ומקשו עלה ומאי ראיה דלמא ע"י מעשה אסרום דהא אמרינן דאדם אוסר דבר שאינו שלו ע"י מעשה ותירץ הר"מ ב"ן ז"ל דאפ"ה הוה סגי בבטול וכמו שכתבתי ועיקר קושיא ליתא דאפשר דרב יהודה סבר לה כמ"ד דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ע"י מעשה ואף דינו של הר"מ ב"ן ז"ל לא נ"ל כן אלח אף בזו אין לה בטלה עולמית דכיון דמכלים דאחז מוכחין דאף להדיוט אסורין מדאמרינן גנזנום ולא אמרינן דלפרקינהו ולפקינהו לחולין וכמו שכתב רש"י ז"ל ע"כ אית לן למימר דאבני מזבח ששקצו מלכי עובדי כוכבים [משום הכי] גנזום ולא הכריחו עובדי כוכבים שיבטלום משום דלא סגי להו בבטול דהשתא לית לן מאי דשנינן לעיל בגמרא [דף נב:] דכיון דמעיקרא אשתמשו בהן לגבוה לאו אורח ארעא לאישתמושי בהו להדיוט דאם איתא דס"ל הכי היכי מוכיחין מכלים דאחז דעשה בו מעשה מיתסר אפילו להדיוט דלמא מהאי טעמא הוא אלא ודאי כדאמרן והארכתי בזה בחדושי ומכאן נ"ל ג"כ דמשמשי עבודת כוכבים של ישראל אין להם בטלה וכמו שכתבתי למעלה דמסתמא משמע דאחז לעבודת כוכבים נשתמש בכלים הללו ולא עשאן לעבודת כוכבים עצמה ואי ס"ד דבביטול סגי להו למה להו גניזה ליבטלינהו ולישתמש בהו הדיוט דהשתא לא ס"ד טעמא דלאו אורח ארעא וכמו שכתבתי בסמוך אלא ש"מ שאין להם בטלה:

וגרסינן תו בגמרא [דף נד:] כי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן אע"פ שאמרו המשתחוה לקרקע עולם לא אסרה כלומר הא דדרשינן אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם אפ"ה חפר בו בורות שיחין ומערות אסרה כי אתא רב שמואל בר' יהודה אמר ר' יוחנן אע"פ שאמרו המשתחוה לבעלי חיים לא אסרן כלומר להדיוט ואפילו הן שלו דמדאצטריך רחמנא למיסר נעבד דבעלי חיים לגבוה כדדרשינן ומן הצאן להוציא את הנעבד מכלל דלהדיוט שרי אפ"ה עשאן חליפין לעבודת כוכבים כלומר שהיתה לו עבודת כוכבים והחליפה לעובד כוכבים בבהמות אסרן ואפילו להדיוט ואפילו חליפי חליפין נמי אסורין כדדרשינן מוהיית חרם כמוהו כל שאתה מהווה ממנו הרי היא כמוהו:

מתני' שאלו את הזקנים ברומי. כלומר דבר זה נשאל לחכמי ישראל ברומי:

אם אין רצונו. של הקב"ה:

בעבודת כוכבים למה אינו מבטלה. אלא משמע שרצונו של הקב"ה שיהו עובדין למשמשיו:

אף אנו מחזיקין ידיהם של אלו. העובדין לחמה ולבנה אם היינו רואין ששאר עבודת כוכבים חרבות מעצמן ואלו קיימות היינו מודים לאלו: