ר"ן על עבודה זרה כג:

מתני' מצא בראשו. פירוש של מרקוליס:

מעות כסות או כלים הרי אלו מותרין. וילפינן בגמרא דנוי עבודת כוכבים אסורין מדכתיב לא תחמוד כסף וזהב עליהם ומיהו דוקא מידי דנוי כגון כסף וזהב אבל כל שאינו של נוי אע"פ שהוא מונח על העבודת כוכבים מותר שמעות כסות וכלים דשרינן מוקמינן להו בגמרא כגון שהן מונחין שלא כדרך נוי מעות בכיס קשור ותלוי לו על צוארו וכסות במקופלת ומונחת לו על ראשו וכלים דסחיפא ליה משיכלא על רישיה:

פרכילי ענבים ועטרות של שבולין. דהני מדין תקרובת מיתסרי דבגמרא מוקמינן להו כגון שבצרן מתחלה לכך והוו כעין פנים כיון שהיו באים במקדש לבכורים וכמו שכתבתי למעלה ויינות ושמנים וסלתות נמי פשיטא דכעין פנים הוא דהא איתנהו במקדש יין לנסך שמנים וסלתות למנחות ובכולהו הני חיישינן דלמא עבד בהו תקרובת כעין פנים שנסך היין והקטיר קצת מהשמן והסולת ואלו שנמצאו שירים הם כדעבדינן במקדש ומש"ה מיתסרי:

גמ' מה מת אין לו בטלה לעולם. מת דאסור בהנאה נפקא לן מהיקשא דשם שם דכתיב גבי מרים ותמת שם מרים וכתיב גבי עגלה ערופה וערפו שם וקי"ל דאסורה בהנאה דכפרה כתיב בה כקדשים:

כל שהוא לפנים מן הקלקלון. מחיצה פרוסה לפני עבודת כוכבים וקלקלון הוא כינוי של קלעים:

אפילו מים ומלח אסור. דחיישינן שמא הקריבום לעבודת כוכבים וכעין פנים הוא דהא מים ומלח קרבין לגבי מזבח הלכך אסור ואין לו בטלה עולמית ואע"ג דבירושלמי משמע דמים ומלח משום משמשי עבודת כוכבים נגעו בהם דאמרינן התם ואפילו מים ומלח מלח לשוף מים להדיח לפום גמרא דילן משמע דמשום תקרובת מיתסר כדאמרינן בגמרא [דף נא:] פעורי מפערי קמיה מים ומלח לא מקרבי ליה:

חוץ לקלקלון ליכא למיחש לתקרובת שאין מקריבין חוצה לו הלכך כל דבר של נוי אסור משום נוי עבודת כוכבים עד שיבטלנו דבר שאינו של נוי מותר לגמרי. ונרות של שעוה שמדליקין לפני עבודת כוכבים מסתברא דלא מיתסרי משום תקרובת אלא משום נויין דאע"ג דהואי הדלקה במקדש מ"מ לא הוו דבר המשתבר דליהוי כעין זביחה או כעין פנים הלכך בביטול סגי להו ומש"ה אם נתנום או מכרום לישראל מותרות ואע"ג דבעבודת כוכבים עצמה אמרינן לקמן [דף נג.] בפירקין אפילו מכרה או משכנה לצורף [ישראל] אסורה התם משום דמימר אמר איידי דדמיה יקרים מזבן לה לעובד כוכבים ופלח לה אבל נרות הללו אין דמיהן יקרים וכן הדין בכל משמשי עבודת כוכבים שאינן ניכרין שהן משמשין ועוד שאין חבת משמשין עליהם כחבת עבודת כוכבים עצמה שיהו נקחים ביותר מכדי דמיהם דניחוש דמימר אמר איידי דדמיה יקרים מזבין להו לעובד כוכבים והיינו דתניא בתוס' אף כלים המשתמשין בה ובגופה גנבום כומרים ומכרום הרי אלו מותרים ומעתה כל שכן לנרות הללו ועוד כתב רבינו שמואל ז"ל דאם כבו אותן כומרים להשתמש בהן לעצמן זהו ביטולן דנויין נינהו ובטילי ולבושי הכומרים התירו חכמי צרפת ז"ל שאין אלו משמשי עבודת כוכבים ולא נויין שלה וכתב בחדושי הרמב"ן ז"ל ולחם שלהם הראב"ד ז"ל התיר ששכר הכומרים הם ע"כ ואיני יודע איזה לחם התיר ועוד כתב ז"ל שחכמי הצרפתים התירו גביעי כסף שלהם שקורין קלזי"ש אבל המחתות אסורין דמשמשי עבודת כוכבים הם וכבר כתבנו אנו שמכירתן זה הוא ביטולן ע"כ ולא ירדתי לסוף טעמם ודעתם:

גרסי' בגמרא [דף נא:] א"ר יוסי בר' חנינא נקיטינן אין קלקלון לעבודת כוכבים כלומר תורת קלקלון לא לפעור ולא למרקוליס למאי כלומר למאי הלכתא אין לו תורת קלקלון:

אילימא דאפי' פנים כחוץ דמי. ושרי. כלומר דדבר שאינו של נוי לא מיתסר לפנים מקלקלון דידיה כשאר עבודת כוכבים:

השתא פעורי מפערי קמיה. כלומר שמתריזין:

מים ומלח לא מקרבי ליה. אלא דאפילו חוץ כפנים דמי ואסור. לפי שכל עבודתן דרך בזיון וקלקלון דרך צניעות וכבוד הלכך לא שייכי ולא מפסקי כך פירש רש"י ז"ל אבל בתוס' פי' דהא דאמרינן חוץ לקלקלון דבר של נוי אסור משום תקרובת נמי קאמר דחוץ לקלקלון נמי עבדי תקרובת מדבר של נוי ושאינו של נוי מותר משום דלא עבדי תקרובת עבודת כוכבים שעובדין אותה דרך כבוד מדבר שאינו של נוי חוץ לקלקלון אלא לפנים הימנו ומשום הכי קאמר דפעור שעבודתו דרך בזיון אפילו חוץ כפנים דמי שגם בחוץ עושין לו תקרובת מדבר שאינו של נוי כבפנים:

מתני' עבודת כוכבים שיש לה גינה ומרחץ נהנין מהן שלא בטובה. שלא יעלה שכר לכומרים והנאת גינה ומרחץ לא מיתסרי דאין הקדש לעבודת כוכבים כדאיתא בפרק כל הצלמים (דף מד:):

גמ' עובדיה. עובדי כוכבים העובדים לה לא איכפת לן אי יהבינן להו שכר טובת הנאה פורתא:

בטובה בטובת אחרים. דמותר לתת שכר לאחרים אבל לכומרים לא: