ר"ן על עבודה זרה יז:

אין שם מומחה מאי אמר רב הונא עד שיאמר אני מלחתים. אני מלחתי הדגים וראיתי שדגים טהורין הן ומהם הוצאתי קרבים הללו והאי דלא סגי לן באומר של דג פלוני וטהור הוא כדסגי לן בביצי עוף טהור בפרק אלו טרפות (דף סג:) משום דהכא אפירוקא דרבא קיימינן דאוקמא בשנמוחו או שיש לחלק ביניהן כמו שכתבתי למעלה:

דרפו טובא. מגולגלין ביותר ובלעז מול"ש:

קפריסין וקפלוטאות. אלו כבושין הן:

ההפתק. מקום כנוסן:

סלולה. סל:

קטליזא. שוק והא דחיישינן ביין תפוחים הנמצא בקטליזא טפי משכר דעלמא היינו מפני שיין תפוחים יקר מן היין מה שאין כן בשכר:

הדרן עלך פרק אין מעמידין

כל הצלמים אסורים. בהנאה:

כדור. פלוטא ובגמ' מפרש דהני ודאי נעבדין דמשום חשיבותא אשקלינהו להני חפצי בידיהו. גמ' גרסינן עלה דמתני' בגמרא אי דנעבדין פעם אחת בשנה מאי טעמייהו דרבנן. כלומר דמדלא קתני וחכ"א אינו נעבד אלא מי שיש בידו מקל מכלל דמודו דנעבדין ומפרקינן א"ר יצחק ברבי יוסי א"ר יוחנן במקומו של ר"מ היו עובדין אותן פעם אחת בשנה ור"מ דחייש למיעוטא גזר שאר מקומות אטו אותו מקום ורבנן דלא חיישי למיעוטא לא גזרו שאר מקומות אטו אותו [מקום]. ופירש הרמב"ן ז"ל דה"ק דלר"מ דחייש למיעוטא כל המקומות שאין מנהג שלהם ידוע אסורין מן הדין דכיון דר"מ חייש למיעוטא אית לן למיחש שמא נוהגין הן כמנהג מקומו אע"פ שאותו מקום מיעוט הוא לגבי כל המקומות הנודעין לנו שאין נעבדין בהן וכן כל הצלמים הנמצאים בדרך אסורין מדינא מהאי טעמא וכיון דרובא דעלמא מיתסר מדינא לר"מ גזר אף במקום שידוע לנו שאין עובדין אותו משום איסור הנמשך מאותו מקום דכיון דרובא דעלמא אסור לר"מ גזר מיעוטא משום רובא אבל רבנן דלא חיישי למיעוטא ואין להם שום מקום שיהא אסור מן הדין אלא מקומו של ר"מ לא אסרי דעלמא משום אותו מקום בלבד אלו דבריו ז"ל ולישנא דגזר שאר מקומות אטו אותו מקום אינו נוח לי בכך ומאי דקאמר נמי דכל מקום שאין מנהגו ידוע אסור מדינא לר"מ אינו ברור אצלי דנהי דשמעינן ליה לר"מ דחייש למיעוטא בקטן וקטנה (יבמות דף סא:) דקאמר דלא חולצין ולא מיבמין שמא ימצאו סריס ואילונית היינו משום דהוי מיעוטא דשכיח בכ"מ אבל שנחזיק איסור ממקום למקום מפני מקומו של ר"מ אין לנו כיון שכל המקומות הנשמעין אצלנו אינן נוהגין כמותו ואפילו תמצא לומר דהאי מיעוטא דמי למיעוטא דסריס ואילונית אפ"ה לית ליה למיחש ביה לר"מ מדאמרי' בפ"ק דחולין (דף יא.) מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא ומתמהינן עלה מנא לן דכתיב אחרי רבים להטות ומהדרינן רובא דאיתיה קמן כגון תשע חנויות וסנהדרין לא מיבעיא לן כי מבעיא לן רובא דליתיה קמן כגון קטן וקטנה אלמא דברובא דאיתיה קמן אפילו ר"מ מודה ביה וטעמא דמילתא שכיון שהוא רוב וידוע לפנינו הרי הוא חשוב לבטל את המיעוט ולעשותו כמי שאינו וה"נ הרי רוב המקומות שאין נעבדין בהן ידוע אצלנו ואיתיה קמן ולפיכך ראוי שיבטל המיעוט ולא ניחוש לסתם מקומות [משום מקומו של] ר"מ ולפיכך נ"ל דהכי פירושא דודאי לר"מ כל המקומות שבעולם מותרין מן הדין ואפילו סתמן אלא דכיון דאיהו בעלמא חייש למיעוטא אלמא לא ס"ל דמיעוטא כמאן דליתיה דמי ומש"ה גזר שאר מקומות כדי שלא יבאו להכשל במקומו ואע"ג דמיעוטא הוא ראוי לחוש לקלקולו אבל רבנן דלא חיישי למיעוטא סבירא להו דמיעוטא כמאן דליתיה דמי וכי האי לישנא נמי אמרי' אליבייהו בסוף קדושין (דף פ.) ובפרק כל היד (דף יח:) ולפיכך אין לגזור על כל העולם מפני חשש קלקול המיעוט ובהכי אתי לישנא דגזר שאר מקומות משום אותו מקום שפיר ובתר הכי אמרי' אמר רב יהודה אמר שמואל באנדרטי של מלכים שנינו כלומר כשהמלך מת עושין צורתו בפתח השער לזכרון התם קא אסר ר"מ דאגב חביבותא פלחי לה ומשמע דאמר רב יהודה אמר שמואל לתרוצי למתני' אתא דלא צריכין למימר דלא אמרי' דר"מ ורבנן פליגי אי גזרינן שאר מקומות אטו אותו מקום או לא אלא באותו מקום עצמו פליגי דבאנדרטי של מלכים שנינו ובשל כרכים וכדמסיק רבא ובודאי דלא למיפלחא עבדי לה אלא לנוי בעלמא אלא דר"מ חייש למיעוט אנשים שבאותו מקום דמקבלי לה באלוה והיינו דקאמר מפני שהן נעבדין פעם אחת בשנה כלומר כיון דחיישינא למיעוטא יש לחוש שמא טעה בה איש אחד פעם אחת בשנה ורבנן דלא חיישי למיעוטא שרו:

אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן בעומדין על פתח מדינה. נראה מדברי רש"י ז"ל דכי אמרי' באנדרטי של מלכים שנינו ובעומדין על פתח המדינה אליבא דר"מ בלחוד קאמרינן אבל לרבנן בין עומדין על פתח המדינה בין אין עומדין הכל תלוי בשיש בידו מקל או צפור או כדור אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ז מהלכות עבודת כוכבים והנמצאות במדינה אם היו עומדים על פתח המדינה והיה ביד הצורה צורת מקל או צפור או כדור וכו' חזקתו שהיא לעבודת כוכבים וכו' מכלל דס"ל ז"ל דר' יוחנן דאמר בעומדין על פתח מדינה בין לר"מ בין לרבנן קאמר ולא קאי אדרב יהודה אמר שמואל דאוקמא באנדרטי של מלכים אלא אוקמתא באפי נפשה הוא ופסק הרב ז"ל כרבי יוחנן: