ר"ן עבודה זרה כד

מהנך תרתי דבעינן בכעין (זביחה) [זריקה]. וכי תנן במתניתין וכל דבר שכיוצא בו קרב לגבי מזבח ה"ק שכיון שכיוצא בו קרב לגבי מזבח אנו חוששין שמא הקריבו אותן לע"ז בזריקה משתברת. אבל אילו לא היו קריבין לגבי מזבח אין חוששין להם שמא הקריבום לע"ז דאחזוקי איסורא לא מחזקינן. אין בדבריך כלום חדא דלר' יוחנן דבעי כעין פנים ממש וכמו שנפרש בסמוך ע"כ כי תנן במתני' וכל דבר שכיוצא בו קרב לגבי מזבח דוקא תנן שאם לא הי' קרב לגבי מזבח לא הי' נאסר אפי' נזרק ודאי לע"ז ומדר"י נשמע לרב דלא שמעי' להו דפליגי בפירושא דמתני'. ועוד דלרב גופי' ע"כ כי תנן וכל דבר שכיוצא בו קרב לגבי מזבח לגבי פרכילי ענבים ועטרות שבלין דוקא תנן שאם לא היו קריבין לגבי המזבח אפילו בידוע שבצרן מתחילה לכך כיון שאין דרכו של מרקוליס בהן אין נאסרין דה"ל כשבר מקל לע"ז שאין עובדין אותה במקל וכיון דלרב גופי' כי תנן וכ"ד שכיוצא בו קרב לגבי פרכילי ענבים ועטרות שבולין דוקא תנן. אף לגבי יינות שמנים וסלתות נמי דלא מפסקינן סיפא דמתני' בסכינא חריפא לומר דלצדדין קתני. הילכך הך ברייתא דספת לה צואה לא מתוקמא אלא בע"ז שעובדין אותה בצואה ומ"מ ברייתא דחגב דמחייב בה ר"י אפשר דאפי' אין עבודתה בחגב מחייב דכיון דהוי זביחה ממש אע"פ שאין דרכה בכך חייב כנ"ל. ואחרים פי' דהא דנקט ע"ז שעובדין אותה במקל לאו למימרא דאם לא היו עובדין אותה במקל דשבר מקל לפני' ליפטר דליתא אלא כיון דהויא לי' כעין זביחה אע"פ שאין עבודתה במקל כלל חייב וכי נקט שעובדין אותה במקל לרבותא נקטי' שאע"פ שעובדין אותה במקל זרק מקל לפני' פטור כיון ששינה מקשקוש לזריקה. אמר ר"נ אמר רבה בר אבהו א"ר וכו'. פירש רש"י ז"ל כשעובדין אותה וכו' (עד סוה"ד. כ"כ בפי' להרי"ף עי"ש): דף נ"א. אמר ר"י מנין לזובח בהמה בעלת מום לע"ז שפטור וכו' לא אסרה תו' אלא כעין פנים. משמע דפליג עלי' דרב דסגי' לי' בכעין זביחה ולדידי' ודאי זובח בהמה בעלת מום לע"ז חייב. ומשמע דר' יוחנן ס"ל כרבנן דפטרי בשחט לה חגב. דאילו לר"י דמחייב בחגב משום דצוארו ארוך כבהמה כ"ש דמחייב בבהמה בעלת מום. וההיא ברייתא דספת לה