ר"ן צה

שאמרו אין מבטלין איסור לכתחילה אינו אלא מדרבנן בעלמא הוי יודע שהראב"ד ז"ל סובר דהא דאמרינן אין מבטלין איסור לכתחילה מדאורייתא היא וגמר לה מדאמרינן בפרק גיד הנשה (דף צח) דזרוע בשלה חידוש הוא כלומר מה שהתירה תורה לבשלו כאחת ולהתיר איסורו וכדאיתא התם. ומ"מ אפילו לדבריו במבטלה בעודה היתר לא שמענו שיהא אסור כל שנתבטל בזמן היתרו. אבל יש בכאן שני ספיקות

האחד שנוכל לומר שאין ההיתר מתבטל בהיתר משום דבפרק בתרא דע"ז ודף עג) מוכח דהיתרא לגו איסורא לא בטיל וטעמא דמילתא לפי שאין ההיתר עשוי להתבטל והכא נמי בזמן היתרן יש לדון ולומר שאינו מתבטל מתי יתבטל לאחר איסורו ונמצא זה מבטל איסור לכתחילה. והספק השני דדילמא כי אמרינן דלפני זמנו בששים ה"מ לאכלו קודם הפסח משש שעות ומעלה אבל לאכלו בתוך הפסח איכא למימר שאע"פ שנתבטל קודם הפסח בתוך הפסח הוא חוזר וניעור. ושני ספיקות הללו מתבררים מדתנן בפרק בתרא דכלאים (ז) צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה אם רוב מן הגמלים מותר ואם רוב מרחלים אסור מחצה על מחצה אסור וכן הפשתן והקנבוס שטרפן זה בזה אסור וכו' כלומר אסור ומותר לערב עמהן צמר ופשתים. ומהא שמעינן שהיתר בהיתר מתבטל וש"מ כיון שנתבטל שוב אינו חוזר וניעור לפיכך נראה לי להלכה שכיון שאין באותן חטים המבוקעות אחד מששים מותר לטחון הכל קודם ארבעה עשר ולאכול אבל למעשה לא מלאני לבי להקל בכך אלא בררו אותן והסירו מהן המבוקעות והשאר מותר. (ח) ולענין חטים שבבתיהם נראה שמותר לטחון קודם הפסח אבל לא לאכול. ולמכרם לנכרי נמי שרי שלא אסרו כן אלא בדבר שאין איסורו מוכיח מתוכו אבל כגון זה שרישומן ניכר ונתפרסם בעירכם מסתברא דשרי: **(עי' לעיל סימן נ"ז תמצא כזה

)** ס שאלת יבמה שנפלה לפני יבם קטן ותובעת מזונות ואבי בעלה המת אומר לה שהוא רוצה לזון אותה בביתו והיא אומרת לא כי אלא תן לי מזונות בבית אבא ועל זה הוציאה על ידי החצר המטלטלים שנמצאו בבית בעלה כדי שתזון ותתפרנס מהם ובקשת ממני שאעמידך על דעתי אם עשתה זאת כדין וכשורה או אם ראוי למחות בידה

תשובה אין ספק שראוי למחות בידם שאבי המת נוהג עמה כשורה ולפנים משורת הדין דהא קי"ל בפרק החולץ (דף מב) דנפלה לפני יבם קטן אין לה מזונות מ"ט משמיא קנסוה ולפיכך די לה במה שאבי המת מתחסד עמה לזון אותה בביתו ואם היא משתדלת להוציא מטלטלין מבית ובעלה כדי שתהא ניזונת בביתה ראוי למחות בידה

סא שאלת הגביר י"א יבמה שאינה רוצה לחלוץ ולא להתייבם מהו דינה

(א) תשובה ש דכותבין אגרת מרד על שומרת יבם הילכך הרי זו דינה כדין המורד שמכריזין עליה ארבע שבתות ואח"כ אם לא רצתה להתייבם הפסידה כתובתה אלא שמשהין אותה שנים עשר חדש דאי בעיא למיהדר תהדר ולאחר זמן זה אע"פ שהפסידה כתובתה (ב) נראין הדברים שכופין אותה בנדוי ובכפיות אחרות עד שתרצה לחלוץ או להתייבם לפי שהיבם מעוכב מלישא אשה מחמתה כדאמרינן בפרק אע"פ (דף סד) כמה דאגידה ביה לא יהבו ליה אחריתי וכך נראין דברי הרמב"ם ז"ל

סב גביר נשא י"א ראובן הוא מפורסם בכל המקומות בערי אזיא אשר ישב בהם כי הוא איש רע חוטא בחמורות וכ"ש בקלות ועובר עבירות בפרהסיא ונתן עיניו בלאה וירא כי לא יכול לפתותה וילך לשר מושל ונדר אליו